ריקארדו חוארז מאז ומתמיד רצה להירשם בספרי ההיסטוריה. ובאמת
בסופו של דבר הוא נרשם בהם. ולא סתם נרשם - נרשם פעמיים! לא
באופן שבו רצה להירשם, אבל בכל זאת, היסטוריה. לג'ני בת העשר
לעומת זאת היו בקשות צנועות יותר. היא רק רצתה שאבא שלה יקנה
לה גלידה. המשחקים האולימפיים בדיוק הגיעו לעיר מגורם ואביה של
ג'ני חשב שזה דווקא רעיון לא רע לקחת את הילדה לצפות במשחקים.
כדאי לנצל את ההזדמנות ההיסטורית הזו. אחרי הכל, אחת לכמה זמן
כבר האולימפיאדה נערכת בארץ שלך? חוץ מזה, זו הרי הזדמנות חד
פעמית לטעת בביתו הבכורה מעט רוח וערכים ספורטיביים. לתת לה
מהתחושה של גדולת הרצון האנושי. "תראי לאן את תוכלי להגיע אם
רק תרצי. תראי מה את יכולה לעשות אם רק תשקיעי ותתמידי , ג'ני
מותק" אמר והצביע על האתלטים השריריים והשזופים שהתכוננו למקצה
הקפיצה במוט. היה זה יום חם. השמש קפחה, וג'ני לא הבינה ממש מה
אבא שלה רוצה ממנה. התעלות הרוח על החומר וערכים ספורטיביים
היו מושגים ערפיליים מדי עבורה. כל מה שהיא ידעה היה שהשמש
קופחת ומסנוורת ושהיא רוצה גלידה מתוקה וקרה.
לעומתה, ריקארדו חוארז שניצב על מסלול הריצה ומוט ארוך בידיו,
ידע בדיוק על מה אבא שלה מדבר. כל חייו הוא חלם בגדול. חלם
לשבור שיאים. הוא האמין בלב שלם שאם רק יתמיד ויתאמן, גם כשלא
בא לו, גם כשהוא בדיכאון וחברה שלו עזבה אותו, גם כשהוא הוריד
שש שורות בלילה הקודם, אז הוא יזכה לגדולות. ובאמת כולם מסביבו
אמרו לו שהוא נועד לגדולות, עוד מגיל צעיר. כבר ביסודי היה
קופץ קפיצת מספרת בגובה שני מטר. אז אמרה לו המורה לספורט
"ריקארדו, אתה נועדת לגדולות." כששבר את שיא המחוז לקפיצה במוט
בבית הספר אז אמר לו המאמן "אתה עוד תגיע לגדולות ילד, אתה
נועדת לכך." כששבר את השיא הארצי בנבחרת הבוגרת, ועלה מעל רף
החמישה מטרים ועשרים סנטימטרים, אז רץ לקראות אותו המאמן,
עכשיו מעט זקן יותר, וחיבק אותו חיבוק חם. אז בדמעות אמר לו
"אמרתי לך ריקארדו, אתה נועדת לגדולות. אתה תהיה הגדול מכולם!"
אם כך אין זה מפתיע שכעת, בעודו ניצב מול הרף הגורלי, ומוט
ארוך ניצב בידיו, אפפה את ריקארדו התחושה שהוא הולך לעבור
ובגדול. זה קטן עליו. הוא אוכל גבהים כאלים לארוחת בוקר. יריית
הפתיחה נשמעה וריקארדו רץ כמו הרוח, תוקע את המוט באדמה מזנק
במעלה המוט הגמיש המעוקם. מותח את גופו עם הרגליים למעלה, כמו
חוץ שנורה לשמיים. והנה הוא עובר את הרף בלי כל בעיה. חיוך
עולה על פניו בעודו נוחת מטה אל המזרון העבה.
הקהל מריע, הקריין מציין "קפיצה מושלמת של ריקארדו חוארז". גם
ג'ני מוחאת כפיים. זה דווקא מעניין לראות את האיש החום הזה
קופץ על המקל, חשבה לעצמה. אחריו קפץ המתחרה הסיני, שעבר את
הרף גם כן .לאחר שנחת, שאג שאגת ניצחון שהפחידה מעט את ג'ני.
אחריו השוודי שדווקא לא עבר ועד ועוד קופצים. חלקם עוברים
וחלקם נפסלים. הרף עלה ועלה וריקארדו תמיד עבר אותו עם חיוך
כובש מרוח על פניו. "הקהל מת עלי," חשב לעצמו כשעבר את רף שש
המטר. "הזהב הזה שלי." רק הסיני, האמריקאי וריקארדו נשארו
במקצה. הרף ניצב כעת בגובה שש מטר ועשרים. מי שעובר אותו שובר
את שיא העולם ולוקח את הזהב הביתה, כפי שציין הקריין בפני הקהל
המשולהב. ג'ני תהתה מה עדיף לקחת הביתה, זהב או גלידה?
הסיני רץ, קפץ, נתקע ברף ונפל. נפסל. הוא קילל בסינית עתיקה
קללות לשמיים ובכה בכי תמרורים. חבריו לנבחרת באו לנחם אותו
ולקחו אותו איתם. ריקארדו גיחך מהצד "עוד אחד שיעלם בתהומות
האלמוניות הנצחית. פתטי." אחריו האמריקאי. גם הוא נכשל. בכלל
לא התקרב. ריקארדו ידע שעכשיו זה הרגע שלו חיכה כל חייו. אם
הוא מנצח פה הוא עושה היסטוריה. תהילת עולם. הוא יחזור עם
המדליה לאמא שלו בכפר הקטן בדרום אמריקה. היא תספר לו שכל הכפר
התקבץ סביב טלווזייה ישנה אחת וצפה בו מנצח. "זה יכול להיות
יופי של עמוד שער לעיתון", חשב לעצמו ריקארדו. הידיים שלו
מזיעות על המוט אז הוא אוחז אותו בחזקה. הוא חייב להתרכז. זה
עכשיו או לעולם לו. יריית הפתיחה. הקהל עוצר את נשימתו.  הוא
יוצא לדרך. פתיחה מושלמת. נעיצה מושלמת של המוט באדמה. כל גופו
נמתח כמו קפיץ גמיש שיועד כל חייו לגדולות. רגליו השריריות
והמיוזעות עוברות את הרף. גם מותניו, גם גבו, גם ראשו, גם
ידיו. כולו עבר. זהו זה. הוא עשה זאת. הוא ניצח. שיא עולם חדש
הקהל על הרגליים לא מאמין למראה עיניו. חיוך רחב נמתח על פניו
של ריקארדו. שנים של עבודה קשה סוף סוף השתלמו. הנה הוא, הוכחה
מהלכת לניצחון הרוח האנושית על החומר. הוא נרשם לראשונה בספרי
ההיסטוריה. אך התהילה היתה קצרה. ריקארדו שעודו מרחף באוויר
בדרכו מטה אל המזרן, אפוף בתחושת הניצחון, לא שם לב לכך שהמוט
הנאמן שלו, המוט שעליו רכב אל הניצחון המפואר, אותו המוט עתה
נטה מעט קדימה וכעת ניצב ממש מתחתיו. מחכה לנפילתו של ריקארדו
ישר עליו. ואכן המוט הכנס לריקאדו ישר בתוך התחת. משם המוט
המשיך לקרוע לריקארדו את המעיים ויצא לו מהפה. שיפד אותו לכל
אורכו והוציא איתו החוצה את כל המעיים וגם חלק מהריאות. הקהל
בהלם. עינייהם של הפרשנים יוצאות ממקומן. דם החל לזרום לאורך
המוט וריקרדו  החליק עליו מטה אל המזרון העבה שהיה מכוסה כעת
בדם ואיברים פנימיים וכל טוב. צרחות נשמעו בקהל ואחד מהפרשנים
הלך להקיא. חלק ניכר מהצופים בבית אחזו את ישבנם באימה. רק זוג
כפיים אחד נמחה באצטדיון. עיניי הכל תרו אחר המוחה האלמוני.
אלו היו כפות ידיה של ג'ני הקטנה, שלמורת רוחה של אביה
המזועזע, דווקא מאוד נהנתה מההצגה. היא חשבה שהיא סוף-סוף
הבינה משהו על התעלות הרוח האנושית שאבא שלה דיבר עליה.
דקה לאחר מכן פרמדיקים של האולימפיאדה פינו את גופתו של
ריקארדו מהאצטדיון והתחרויות נדחה למחרת. הצופים יצאו
מהאצטדיון בהלם. ואבא של ג'ני לקח אותה סוף סוף לאכול גלידה
קרה ומתוקה. מול הגלידרייה ניצב דוכן שווארמה. שכבות הבשר על
השיפוד המסתובב. אנשים בוהים ומריירים. לג'ני זה נראה קצת כמו
ריקארדו.