קציר העומר בשיר ובשדה

הַשֶּׁמֶשׁ בַּמַּעֲרָב יוֹרֶדֶת, שׁוֹקַעַת
כֻּסּוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אֹדֶם חַכְלִיל.
נוהר עם רב מכל הגליל
בְּקוֹל מִצְהָלוֹת וּבְקוֹל חָלִיל.
תְּרוּעַת גִיל נִשּ-ְאָה בָּאֲוִיר
קוֹל ש-ָש-ון, קוֹל רִנָּה וָשִׁיר.


הַשּ-ָדֶה בְּשִׁבֳּלָיו עוֹמֵד  לַקָּצִיר
כָּל שִׁבֹּלֶת וְשִׁבֹּלֶת מֵאָה שְׁעָרִים!
"בָּא הַשֶּׁמֶשׁ"? - הַקּוֹצֵר  יִשְׁאַל,
"הֵן, הֵן וָהֵן" - יַעֲנֵהוּ הַקָּהָל.
"הַאֶקְצֹר וּבְזֶה הַמַּגָּל"?
"הֵן, הֵן וָהֵן" - יַעֲנֵהוּ הַקָּהָל.
"חֶלְקָה זוֹ"? - יוֹסִיף וְיִשְׁאַל,
"הֵן, הֵן וָהֵן" - יַעֲנֵהוּ הַקָּהָל.

השיר הזה הושר והיה מבוצע בעת ובעונה אחת.
אני בת חמש, הולכת עם אבא, אמא ואחי הקטן מהמשק לכיוון השדה
הירוק. כמוני הולכים על דרך העפר עוד ועוד משפחות וילדיהן.
השמש שוקעת לאט, השמיים מאדימים, אנחנו בבגדים חגיגיים, הרבה
בגדים לבנים, אנו מתקרבים למקום הטכס - והנה כברת השדה שהוכנה
מראש לטכס. אנשים רבים וילדים כבר נמצאים שם, מחכים. הרבה
שמחה, התרגשות, חגיגיות, והנה עולים הקוצרים לכיוון קטע שדה
סמוך ששיבוליו הירוקות והמלאות גרעינים עדין ניצבות ומחכות
לקציר. גם קבוצת בנות ובנים בשמלות בנוסח התנ"ך נמצאים כבר
לידם. הכל נעצר, השמיים חכליליים, רחש עובר בקהל, ושקט, והזמר
- אחד מחברי הקיבוץ שקולו יפה, מתחיל לשיר: השמש במערב, יורדת,
יורדת שוקעת.וגו', וכשהוא מגיע לשורה 'בא השמש, הקוצר ישאל,
הקהל הרב עונה לו 'הן, הן והן' יענהו הקהל'. וכך בשורה הבאה,
וזו שאחריה, השואל וכל הקהל שרים. בהשלמה למילות השיר, באים
חברים נוספים בבגדי חג, עם חרמשים  בידיהם ובשורה קוצרים בחיטה
בקטע שהוכן במיוחד לכך, מראש. חיטה קצורה נאספת בידי הבנות
המחוללות ובשיר וריקוד מונפת אל על. ואנחנו, חגיגיים, מרוגשים,
היינו לאחד עם השדה הירוק, עם השמיים הזוהרים בצבעי שקיעה, עם
העם הרב ועם התנ"ך שמהדהד בכל מה שקורה מסביב, ועם שיבת עם
ישראל לארצו, ולציונות, ולחקלאות ועוד מלים יפות שהופכות כאן
למציאות.