ירידה לצורך עלייה היא חמצן לנשימה
מרוב טיפוסים אל הפסגה - שוכחים את הקרקע הבטוחה
מרוב טלטולים בתוך ספינת המסע - שוכחים את היבשה
מרוב שתיית נוזלים ממותקים - שוכחים את טעם המים
מרוב עוגות שוכחים את הלחם
אמרה שהיא רוצה קצת לבד
הקצת לבד הזה נמשך עשרים שנה
ועדיין לא נגמר
אני לא בטוח שהיא זוכרת את שמי,
או איך אני נראה
אני כלל לא בטוח שהיא זוכרת שהייתי קיים
גם עכשיו אני קיים - האם היא יודעת?
היא אוכלת את אותו כריך בית ספר כבר עשרים ומשהו שנה
כריך פשוט של לחם פרוס ובפנים מרגרינה וגבינה
הריח והטעם חמוץ ומעקצץ בנחיריים ומפריש רוק בפה
והיא עדיין יושבת בכיתה בהפסקת עשר ואוכלת את הכריך,
לאט-לאט-לאט, כי אין לה מה למהר
והילדים מתפתחים וגדלים והם כבר אנשים
והם מאותגרים על-ידי העולם הגדול שמשתנה תדיר
אבל היא נשארת תמיד אותו הדבר,
בת עשר, בכיתה, בהפסקת עשר,
אוכלת את הכריך המזוין. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.