לעתים
אני חש כבתולה.
רצוני לשמור
מרחק.
אם יחפצו בי
יתקרבו אלי על
קצות אצבעות
שלא
אשמע אוושה
מפחידה
כבחזון העצמות היבשות.

לפרקים
אני מרגיש כאישה
במחזור
איני רוצה שיגעו
ברגע מדמם
בנפשי
באברי גופי
בכל דקה מדקות  
השעה
כמו הייתי אמונה
חסרת
תוחלת במרים הקדושה.

בדרך כלל
אני עשוי ללא
חת
מפיל חומה בצורה
שהגישה אליה
חסומה
מחלל היכל של
קדושה
אשר זר
עדיין לא העז
להשיגה
קורע
קרום בתולים של
כל בת חוה
ללא יוצאת מהכלל.

תמיד
אני לוחם
מסיר באבחת חרב
קלה
ראשו של אויב
לבו של
צר
כורך חבל סביב
צווארו של
כל יריב מצוי
עד צאת נשימתו
האחרונה.

בסופו של יום
אנצור מילותיי.
סביב
סודותיי אבנה
חומה
בלתי ניתנת
להפלה.
אשמור
פסוקיי מהבל
משפט
אטמין צפונותיי
רחוק מצפון
לבי
עמוק בירכתי
הכרתי
משם לא יצא
רז מרזיי
לעולם.