אימא של נורית אמרה שהיא צריכה לעבור
והארגז מצדו השני של בית הקפה,
בחש בעוגה כושית מלאה גלידה
והתנצל בפניי בחורה קטנה וחמודה,
עם עיניים גדולות,
על כך שנאלץ לעזוב את הקיבוץ,
למרות שהעיר קשה שבעתיים

דודי הקטן אמר שהוא רוצה מריצה,
להוביל הררים של גלידה,
לילדי השכונה,
שאין בכוחם לקנות גלידה,
כי ההורים שלהם "חארות מטומטמים"

נורית חייכה בחוסר נעימות,
חיוכים מזויפים
ואמרה שהעולם לא הוגן
וככה זה וזהו זה
ודודי הקטן אמר שהעולם לא הוגן,
כי המבוגרים "חארות מטומטמים"

הארגז בכה מצדו השני של בית הקפה
והבחורה החמודה הקטנה עם העיניים הגדולות,
נגעה בפניו וניגבה את דמעותיו
והוא נישק לה את היד
ובלי שהוא שם לב שהיא משתעשעת -
היא שיחקה בתלתלים הגדולים הצפופים שלו

אימא של נורית הביטה לרחוב,
כי ישבנו ליד החלון
ואמרה שהקיץ הזה אכזרי
ובטח זה בגלל האוזון
והיא משתמשת רק בקרמים ומשחות

דודי הקטן הביט במבט נוקב ומשונה באימא של נורית
והיא ניסתה להתעלם,
אבל המבט חתך אותה והיא התעצבנה -
"מה אתה רוצה?!"
ודודי אמר שהיא משקרת,
כי רק היום בבוקר,
ראה אותה מול המראה,
מתיזה על עצמה.