לאדוארד היתה בועה גדולה ודקה ולפעמים נראתה כאילו היא עומדת
להתפקע.
היה הכי טוב בהכל, התלמיד הכי טוב, הספורטאי הכי טוב, וכמובן
עם הבנות. מה שאדי עשה עם הבנות עד גיל 15 נשמע לנו חלום
רחוק.

אדי לא ידע פחד מהו, עשה דברים שגרמו למוסי להזדעזע ולהיות
מרותק באותה מידה. כמו לצפות בהתפרצות הר געש מקרוב.

מסיבה בלתי ברורה אדוארד לקח את מוסי להיות בן חסותו, יחד היו
מסתובבים בבסיס ומחפשים דרכים להפר את הסדר, להפריע למערכת
להמשיך לעבוד על מי מנוחות. לפעמים על גבול הפלילי, ולפעמים
מעבר לגבול זה.

פעם, חזרו בלילה שיכורים לפנימייה,  ונתקלו במשאית משא מפלצתית
חונה מול שער הבסיס.

אדי אמר: "בוא ניקח אותה לסיבוב"
"מה?!", "אבל אין לנו מפתח, ואני לא יודע לנהוג!!" אמר מוסי
"בוא בלאט, כמה קשה להיות נהג משאית? אפילו רוסי דביל יכול!"
השיב במבט חצי חיוך כאשר עין ימין גבוהה יותר.
הם טיפסו על המשאית ונכנסו לתא הנהג, להפתעתם גילו שאין צורך
במפתח.

אדי התיישב בכיסא הנהג לחץ על כפתור קטן בצבע ירוק כמו של
מכונית צעצוע, והמשאית החלה לנסוע. הם יצאו לסיבוב ב 20 טון
ברזל. במשאית היה טייפ קסט, אדי לחץ על פליי ושירו של זוהר
ארגוב התנגן ברקע.

והוא שר בקולי קולות במבטא רוסי המחקה מבטא מזרחי:

"באתי לעולם לא שאלו את מי
מה אבקש ומה אומר ליבי
באתי לעולם...
וכמו כולם....
ורק חולללללללללם
להיות אדדדדדדם!!!!!!!!!"

"שקט!!! שקטטטט!" התחנן מוסי, "יתפסו אותנו!!" צרח הכי חלש
שיכל

הם הגיעו לחנייה של מפקד הבסיס, ולא הצליחו להכניס לרוורס, אז
הם נטשו את המשאית וברחו חזרה לחדר.


למחרת בבוקר הגיעו רכבי משטרה. מסתבר שבמשאית היו חומרים
כימיים מסוכנים והמשטרה בדקה חשש לאירוע ביטחוני. לכן כל הבסיס
היה בעוצר עד הצהריים. מוסי רעד מפחד היה בטוח שעוד רגע יפרצו
את הדלת ויכניסו אותם לכלא, אך אדוארד היה משועשע,
"אני סנטה קלאוס - עושה לכם ימי חופש בלאט".