הוא אמר לי מילים קשות,
אני הייתי בוכה
זו, אמרתי, היא מלחמה
ואני מפסידה

הוא לקח חוד חנית,
שקבע במקל עץ משויף
אמר זו האשמה, זו התוכחה,
מבעד לעיניי בערו השדות של עוטף עזה

נפלתי בתור האפר, בתוך האש
התלכלכתי, קיבלתי כוויות
ואני בולעת את הכאב כמו בולעת אש,
מתפלשת באפר השדות המפוחם

השליך את האשמה, את התוכחה
והותיר אותי מזוהמת
כוויה וספוגה אפר,
בבגדי הכלה בה התחתנו
נכנסתי למקלחת והרחתי גופרית
האודם של שריטות הדם היה כתולעים
אף מים לא יצליחו לטהר קלוני שדבק בי
יצאתי אפופה עשן.