אני יושבת במרפסת ביתי
צופה לרחוב.
שורקת פזמון מזמנים אחרים.
מנענעת כף רגל
קדימה אחורה
ימינה ושמאל.
מתופפת בקצב על ברך.

אנשים עוברים מצד זה של הרחוב
שבים מהצד האחר.
אכפת לי ממנה
אכפת לי ממנו
אכפת לי מכיסם העובר והשב.

נמוך בעל כרס גורר את כלבו
תמירה, זקופה רצה מהר.
השכנה מימין גוררת רגל
השכן משמאל כבר יצא לדרכו.

נערים חטובי שיער
מוהיקנים מכאן
רכובים על אופנועים
טסים על אופנועים
כמכת ברק
כיריה לאור יום.
מתרוממים על אופן
אופן אחד
כמטוס המוכן לקראת המראה
ברעש נורא.

ברחוב חולפות מכוניות רבות.

זו בחרה בגג נפתח
זה ביכר שלא לתקן את הפח.

על גג מכונית אנטנה פחוסה
על אחרת אנטנה בולטת.

סקרנותי אינה יודעת גבולות.

מחלון אחד מתנפנף לו צעיף
באחר -הצעיף משמש כחלון.

מהעץ שממול נושרים הפרחים
מצטברים
מתגבהים
כערימה של שלג
ביום חורף.

ואז נשמעת דפיקה בדלת
ואני יורדת ממגדל הפיקוח
עוזבת
נוטשת
משמרת עירונית
משמרת סקרנית.