אני יושב על החול, בידיוק יצאתי מהים, בלי חולצה, תיק בית ספר
זרוק לידי, החול דבוק לכל מיני איברים בגוף, טיפות המים
מתייבשות במהירות על העור שלי, אני מרגיש את החום והוא לא
מפריע לי. זוכר את עצמי מנותק מכל הוויה, בוחן את הכל במבט
מבחוץ, החוף שקט, מציל שזוף מביט ולא מביט לכיוון הים ולכיוון
זוג נשים. כמו שגם אני מביט ולא מביט, מתעורר למראה גופן
החשוף, שוכבות על מחצלות משוכות בשמן שיזוף לאורך רגליהן,
במעלה ישבנן. ואני נשכב על הבטן, מניח ראשי על ידי, החול נדבק
לבטני, והזיקפה שלי משתרשת לה בתוך החול, אני עוצם את העיניים
ומרגיש את השמש מלטפת.
אני מתעורר, מרים את ראשי ומתיישב, חול מתפרק מגופי ואני רואה
אותה, יושבת קרוב אלי, על סדין לבן, עם תיק חוף. החוף ריק והיא
יושבת דווקא לידי. אני מביט לעברה מבט חפוז, היא מסתכלת לכיוון
הים, עורה שחום, שיערה שחור, פנים מחוספסות, כמעט מצולקות,
לובשת מכנס קצר וחזיית ספורט, מביטה לעברי ואני מסיט את המבט
לכיוון הים. מרגיש אותה ממשיכה להביט אלי. "אתה צריך לשתות",
אני מפנה את המבט אליה, "בוא תשתה קצת מים", היא מוציאה בקבוק
מים ומעבירה אותו אליי, "תודה" אני שותה מהבקבוק, מים קרים
נשפכים משפתיי אל חזי, אני מרגיש את הקור שלהם נוגע בי, מעיר
אותי.
"אתה לא צריך להיות פה", אני מגיש לה חזרה את הבקבוק, "כן, אתה
צעיר מידי להיות פה, אין לך ביספר או משהו כזה?", "יש, אבל
לקחתי לעצמי חופש", "חופש ככה לבד?", "כן, רציתי להיות קצת
לבד", המבט שלי נודד לשדיה ולרגליה, אבל אני מסיט אותו חזרה
לים. "גם אני אוהבת את הלבד, במיוחד פה בים, זה מרגיש לי טוב
פה, אין לי עוד מקום אחר להיות בו", אני שותק, מנסה להמשיך
להביט קדימה לים, לא יכול לקום כי אני מרגיש את הזיקפה שלי
מתחזקת. היא קמה, מורידה את המכנס הקצר ונכנסת לים, לא מביטה
לאחור.. אני מנסה להחזיר את האיבר שלי למקומו כדי לקום ולהיכנס
אחריה. "גברת, תחזרי בבקשה לחוף" אני מביט לכיוון המציל, הקול
שלו מתחיל לעלות, הוא צועק למגפון "גברת תחזרי בבקשה לחוף, את
רחוקה מידי, יש שם זרמים חזקים", אני מביט לים, לא מצליח לראות
אותה, אני נעמד ורואה אותה במרחק ממשיכה לשחות, נאבקת בגלים
גבוהים, המציל ממשיך לצעוק ושולח בעקבותיה מציל אחר, אני רואה
אותה, עד שהיא נעלמת. המציל על חסקה מנסה להגיע אליה, הוא צולל
אל תוך המים.
אני מביט אל הסדין הלבן, אל התיק שלה, אני מתנשם בכבדות, רואה
פתק קטן ומתכופף לקרוא בו, "אין לי עוד מקום אחר להיות בו".
אני לוקח את תיק בית הספר שלי וחוזר הביתה. |
