כל תהליך המתרחש בחוץ, גם בקנה המידה הגדול ביותר, הוא למעשה
גלגול משוכלל של פעולה אלמנטרית ובסיסית ביותר, אשר משותפת גם
לצורה המצומצמת ביותר של האורגניזם. אני קורא לזה: העיקרון
האלמנטרי.

כמה דוגמאות:

א. הדם של החברה הוא הכבישים ודרכי המעבר שלה. התאים נעים מן
איזורי הספר של המטרופולין; הידיים והרגליים, אל הלב; המרכז
הפיננסי והתרבותי של התרבות. כל ציוויליזציה בנויה בצורה הזאת.
היא לא מובנת כל מכיוון שזו הדרך האפקטיבית ביותר להשיג את
המטרה הרצויה. לא. האדם בנה את הסביבה המלאכותית שלו בהתאם
לסביבה האורגנית שהוא כבר הכיר. בהתאם למה שהוא ידע כי עובד!

ב. אילו האדם היה מעשן בגלל הניקוטין, הוא היה יכול להזריק את
זה גם לורידים! הסוד למיסתורין של העישון הוא כזה; השאכטה היא
נשימה מואצת פי אלפיים. הנשימה הוא מקור חייו של השכל והשכל
מכור לפעולה של הנשימה, והוא רוצה להרגיש את הפעולה של הנשימה
יותר משהגוף מרשה לו. אם כך, למה לא להשתמש במסיכת חמצן? כי
האדם כבר רגיל לחמצן. זה חומר פסיבי מדי. על מנת באמת להרגיש
את הנשימה, כמו שהרגיש בימיו הראשונים, על האדם להשתמש בחומר
אחר. יותר אקטיבי. כזה שהגרון והריאות לא יישארו אליו רגישים!

ג. לרוב, כל האטרקציות שהאדם מוצא ב"חופשה", הוא יכל גם למצוא
בביתו שלו. אולי מרכזי קניות גדולים יותר, חופים נקיים יותר,
נופים אחרים. "לראות עולם"...לאדם לא אכפת לו מהעולם! אנשים
מהמרכז כל הזמן נוסעים לחופשה באילת, למרות שבתל אביב אפשר
למצוא יותר מכל דבר. והחדר שבו הוא מתגורר, קטן בהרבה מזה של
ביתו הקבוע. אילו זוג מהצפון היה נוסע ליום בפארק בתל אביב,
הוא לא היה מחשיב זאת לעולם כחופשה. אילו היה יושן במלון, וגם
אם כל השהות הייתה קטנה בזמן מן הבילוי בפארק, כן היה מחשיב
זאת כחופשה. הסוד האמיתי של הפסיכולוגיה של החופשה הוא השינה.
כך האדם באמת מגדיר את החופשה. השינה הוא מצב התודעה
האינטנסיבי ביותר של המוח. חזק יותר מכל סם, מסתורי יותר מכל
רגש. השכל מגדיר את ההיכנסות למצב השינה, והיציאה ממנו, כעת
האלמנטרית ביותר של השגרה שלו. מה שהשכל באמת מגדיר כשינוי של
מצב, כשינוי של שגרה, ולכן מעבר לסיטואציה של "חופשה"; הוא
שינוי המיקום שבו הוא נרדם ומתעורר.