אהבתי אותה וזה היה קשה
היא לא אחת שתיתן שיתאהבו בה בקלות
הרי לאהוב מישהי זו מחויבות שלה -
להיות נאהבת
והיא לא רצתה כזאת אחריות,
בטח לא ממישהו שלא הוכיח את עצמו בתור אוהב
ושמו הולך לפניו כשובר לבבות סדרתי

לכן כדי לרכך את לבה,
הייתי צריך לעסות אותו
זה היה כרוך באכפתיות אין קץ
וניסיון לחדור מבעד לסדקים
כדי למוטט מתי שהוא בתקווה
את החומות שיצרה סביב לבה

וכשאמרה לי - אני שלך -
עזבתי אותה.

היא אהבה אותי
היא אהבה אותי וזה היה קשה
כי היא הייתה כותבת לי שירי אהבה,
שלא יכולתי להבין,
בגלל כתב החרטומים שלה
כלומר כתב לא מובן
אז ביקשתי ממנה להקריא את השירים,
כל אחד בזמנו
אבל גם זה היה קשה,
כי לא ניתן היה להבין,
כי היא הייתה מגמגמת
והדיבור שלה היה משובש

אז אמרתי לה -
תעזבי אותך ממילים,
תוכיחי לי במעשים
כמה את אוהבת אותי
אז היא חייכה,
הלכה למטבח
וחזרה עם דלי מים רותחים
שפכה לי אותו על הראש
"ככה אני אוהבת אותך!
אני לא אוהבת אותך, אני אוהבת לאהוב!
ולכתוב על זה שירי אהבה!"

ומאז היא לא אהבה אותי.

מחבבת גברים
אמרה שהיא מחבבת גברים,
אבל לא מחבבת אותי
שאלתי למה, אני גם גבר,
אמרה לא, אתה נמושה

מאוד נעלבתי ממה שהיא אמרה,
אז הלכתי לפתח שרירים,
כי בנות אוהבות שרירים
ועשיתי הרבה כסף,
כי בנות אוהבות כסף
ורכשתי כישרון כתיבה של סופר ומשורר,
כי בנות אוהבות גברים סופרים ומשוררים
ועם כל זה באתי עד אליה,
במרצדס המפוארת הלבנה שלי,
עם ריקועי הזהב
וחשפתי בפניה את השרירים שלי
והנחתי לפניה את הרומנים שלי והפרוזה והשירה
מיד היא אמרה שהיא לא רוצה
"מה הבעיה?" שאלתי אותה
"שכחת משהו," היא אמרה
וריססה אותי בדאודורנט.

לא הבנתם?

כי נשים אוהבות גם ריח טוב!

ומאז אנחנו מאושרים
וחיים בנוחות
בווילה לחופי קליפורניה
וכל הזמן מזדיינים
ונהנים ברמות.