בבית של מוסי לא היו ספרים, לא ספרי ילדים, לא ספרי מבוגרים,
לא ספרי לימוד ולא ספרי דת. עם זאת למוסי הייתה משיכה עזה
לספרים, היה פוגש אותם ליד פחי זבל, מונחים בתוך ארגזי קרטון.
בכל פעם שהיה רואה מצבור ספרים כזה ליד פח לא היה יכול לשלוט
בעצמו, היה ניגש ומתחיל לבדוק אותם. להביט בצבע הדפים האם כבר
הצהיבו, באיכות ובגודל אותיות הדפוס, האם הספר "קיבל" אוזניים,
האם קראו בו והכי אהב להריח אותם, היה פותח אותם באמצע מקרב
לאפו, עוצם את עיניו ונושם עמוק.

מוסי לא היה זוכר רק את הספרים שקרא, אלא גם היכן מצא אותם ומה
היה מצבם,  את הספר "המורה - אן סאליבן" מאת הלן קלר, מצא בפח
במושב אודם שברמת הגולן בטיול שנתי והספר היה כל כך פגום ומלא
עובש שממש שהתפרק בידיו. ואת הספר "מילכוד 22" של ג'וזף הלר
מצא בפח מחוץ לבית חולים והוא היה בתוך שקית של סטימצקי ובתוכה
היתה קבלה עם התאריך של אותו יום.

במהלך כיתה ח' מוסי הפסיק לדבר וכמעט סולק מבית ספר וכל זאת
בגלל ספר ישן שמצא בוקר אחד. באותו יום ליוה את מיקה למגרש
המשחקים ליד הבניין אך לא מצא מה לעשות, לא עם ילדי הגן ולא עם
ההורים שלהם.  הוא הסתובב סביב הפארק וחיכה שהזמן יעבור. באחת
הפינות מצא רכוש שלם של דירה, ארונות, כורסאות, פינת אוכל שלמה
ואפילו מקלט טלוויזיה עם קערת אגוזי פקאן המונחת עליה.

מוסי ניגש לרהיטים וחיפש אוצרות. הארון היה עמוס ספרים, היו
אלו ספרי הגות ופילוסופיה. מוסי לא קרא אף פעם ספר פילוסופיה.
הוא עבר על כל הספרים אחד אחד, קורא את הטקסט בכריכתם האחורית
ועובר לספר הבא , כך המשיך עד שהזמן תם והיה צריך לחזור עם
אחותו הביתה. הוא לא מצא שום דבר מעניין אך חש צורך לקחת לפחות
מזכרת אחת ממטמון זה. וכך הביא את הספר "מנוס מחופש" של אריך
פרום.

באותו הלילה מוסי לא הלך לישון, הוא קרא את הספר בנשימה אחת,
רצה להפסיק ולזרוק את הספר אך לא יכל. הרגיש שכל פרק שהתקדם
הצליח לקלף עוד קליפה מעצמו, ורצה למצוא את עצמו האמיתי בין
דפי הספר. בבוקר הוא סיים לקלף את קליפתו האחרונה יחד עם הפרק
האחרון. וגילה כי הוא היה רק ערמת קליפות וכעת נשאר כלום...

היה זה  ב 07:00 בבוקרו של יום שלישי, הוא הלך לבית ספר
כשמנשה  שאל:
"הי מוסי מה קורה"
מוסי ענה:
"תקשיב  מנשה , אין לי מה להגיד יותר...  אנחנו עדיין חברים.
פשוט אין לי מה להגיד"

חוץ ממנשה  אף אחד לא שם לב שמוסי הפסיק לדבר, כשהיו שואלים
אותו שאלה היה מהנהן, ובדרך כלל הצד השואל היה מבין מכך מה
שרצה  לשמוע. גם לשאלותיה של אימו השיב בתנועות ראש: כן, לא,
אולי. וככל שהתמיד בשתיקה הרגיש חזק יותר, כאילו קיבל כוחות
פלא.  היה סופר את השעות והימים בין מילה למילה, כל פעם ש"שבר"
שיא היה רושם אותו בראשו ומתחיל למדוד מחדש.

יום לאחר חופש סוכות, המורה שאלה את התלמידים בכיתה לגבי
מעשיהם בחופש
"מוסי, מה אתה עשית בחופש"
מוסי הנהן
"מוסי, לא הבנתי, שאלתי שאלה, שאלתי מה עשית בחופש!?"

ומוסי שוב עשה פרצוף מלא הבעה והמשיך לשתוק, באותו רגע עמד על
12 ימים ללא מילה והיה קרוב כ5  שעות מלשבור שיא.

"מוסי!!! אתה מתחצף??"

עידן ענה:
"צריך להכניס את זה לספר השיאים של גינס כהתחצפות השקטה
בעולם"
ונשמע צחוק בכיתה

מנשה ענה במקומו:
"המורה הוא כבר לא מדבר"
"מה?? למה הוא לא מדבר"
"לא יודע.
אבל הוא הפסיק לדבר כבר לפני כמה שבועות, רק שלא שמת לב..."

המורה הייתה נסערת והזמינה את הוריו של מוסי לשיחה עם המנהלת
עוד באותו הערב.  והתעקשה שגם אביו של מוסי יגיע. באותה תקופה,
אביו של מוסי נראה כמו רוח רפאים עם זקן, מוסי לא זכר מתי שמע
אותו מדבר פעם אחרונה ונראה שאיבד את רוב משקלו. אך הוא הגיע
עם פותחן קופסאות חשמלי שבור וניסה לתקן אותו בזמן שהשיחה
התנהלה.

השיחה עלתה די מהר לטונים גבוהים
המורה לאה: "לא לדבר בהפגנתיות, שקול בדיוק כמו להפריע בצעקות,
ואפילו יותר גרוע"
"אבל הוא לא מפריע"  אמרה אמא של מוסי
המורה לאה: "ואם עוד ילדים יתחילו לשתוק???
"מעולה!! ככה תוכלי ללמד יותר" אמרה אימו של מוסי וחייכה
המורה לאה: "זה לא מצחיק!!"
"אבל ביום ההורים הקודם אמרת שאת לא יכולה ללמד בגלל שהוא כל
הזמן מדבר"
"אבל לא ביקשתי שיפסיק לדבר!!" השיבה המורה

לבסוף המנהלת גאולה שאלה את מוסי
"מוסי למה אתה לא מדבר"
מוסי הבין שהוא גורם בעיות לו ולהוריו והוא לא רצה בכך, ולכן
חשב לשטוח בפניהם את כל הטיעונים להוכחת חוסר הבחירה ואי
הקיום, ניסה לבנות אותם בראשו עד שהמורה צרחה:

"תענה כבר!!!"

מוסי הצליח לומר רק את שם הספר שקרא "מנוס מחופש"

המורה הביטה במנהלת ואמרה
"את רואה, הוא משוגע לגמרי, בדיוק כמו האבא שלו"

כולם הביטו על אביו של מוסי, אך הוא לא שם לב לשיחה ובדיוק
קפיץ השתחרר מפותחן הקופסאות ועף על השולחן, והוא חשב  שהם
הפסיקו לדבר בגללו ועשה מבט מתנצל וחייך.

גאולה חייכה לאביו ואז חייכה למוסי ואמרה:
"אני מכירה את הספר הזה מוסי, קראת את הספר שהוא כתב אחר כך?"
"לא" השיב מוסי "לא ידעתי שיש עוד ספר"
גאולה שלחה את מוסי לביתו עם הספר "אומנות האהבה".

מוסי נכנס לחדר והחל לקרוא את הספר, לאחר 2 פרקים החליט
שמספיק.

הוא זרק את 2 הספרים וחזר לדבר.