כל אדם החושב בזמן אמת נקלע לאשליה כי העולם "מתקדם". ב"מתקדם"
הכוונה היא לכך שהצוויליזציה נעה מן הפרקטיקות והקונבנציות אשר
התפתחו באופן טבעי, תת מודעתי, בהתאם לתנאים של הסביבה והצרכים
הבסיסיים של האורגניזם האדמיסטי אל מחשבה מודעת לעצמה, אשר
מתנקזת לעבר "זכותו" של היחיד לעשות "מה שבא לו" כל עוד אין
הוא פוגע באחר באופן מיידי. עבור האדם החושב בזמן אמת, נקודת
הזמן שבה הוא נמצא היא הנקודה המהותית ביותר, בכל ההיסטוריה של
כל העולם, בו המאבק האלמנטרי והנצחי הזה בין האינסטינקט למחשבה
מתחולל. לעיתים, אף הנקודה היחידה.

אתם אומרים, "ראה, זכויותיהם של הלהטבים מוצאים נקודות חדשות
ומרגשות לביטוי בכל רחבי העולם...", אבל הרי אתם בטח יודעים
שאידיאל היופי והאירוטיקה ביוון העתיקה הייתה זאת של הגבר
ההומוסקסואל." אתם אומרים, "ראה, הנשים תופסות עוד ועוד מקומות
משמעותיים בחברה העליונה...", אבל הרי בטח כבר שמעתם, על
שלטונה של קליאופטרה. אתם אומרים, "ניתנות לאזרח עוד ועוד
זכויות ביטוי ופעולה..." אבל הריכבר לימדו אותכם בבית הספר,
שהרפובליקה נוסדה כ-2,500 שנה לפני גילומה הנאצי של האימה. אתם
אומרים, "משחררים את הטאבו על הסמים הקלים בכל מיני מקומות
בעולם, עוד מעט יעשו זאת גם כאן...", אבל האם אינכם יודעים,
שבאמריקה של שנות ה-60 הייתם מוצאים את ה-LSD בכל פארק מרכזי,
ואילו היום רק מתחת לגשרים ומקומות מחבוא של חסרי בתים?
אינכם שבויים ב"זמן אמת" מכיוון שחסר לכם הידע. חלילה, כולכם
אנשים מאוד מאוד חכמים. אלא מכיוון שהנטייה של השכל היא תמיד
לצמצם את הצינורות המנטאליים של כל ההיסטוריה של כל העולם אל
תוך חור הניקוז הקטן של החוויה הספציפית שלו. השכל רוצה לחוות
את כל האלמנטרים האלמנטרים של החוויה הקיומית בגרסא
האינטינסטיבית ביותר שלהם.

במאה ה-9 לספירה, הכובשים הערבים שחררו את הטאבו מהזדווגות בין
עמם לבין הברברים של צפון אפריקה אשר הם כבשו. עבור האדם החי
בזמן אמת בצפון אפריקה של אותה תקופה, נדמה שהעולם מתקדם
לטובה. עד כה העולם היה מלא דעות קדומות, ואיסורים פרימטייבים
חלו על אנשים פרטיים אשר מנעו מהם למצוא אהבה והגשמה. אך כעת,
באותה נקודת זמן במאה ה-9, העולם לקח לעצמו תפנית משמעותית
ממנה לא יחזור לעולם. השכל לא רואה זאת כשינוי ספציפי באקלים
פוליטי מסוים, אלא טרנספורמציה בסקייל מטאפיזי. באלף השלישי
לפני הספירה, המצריים הרימו את האיסור על האנשים השחורים
להתקדם במעלה החברה. עבור האדם החי בזמן אמת באותה תקופה, נדמה
שהעולם מתקדם לטובה. במאה ה-16 בדרום צרפת, המלך החליט לאשר את
זכויותיהם של הנוצרים הפרוטוסטנים להתפלל ולהלל את האל כדרכם.
עבור האדם החי בזמן אמת באותה תקופה, נדמה שהעולם מתקדם לטובה.
דוגמאות כאלה יש אינספור במהלך ההיסטוריה; מספרם כמספר
הדוגמאות ההפוכות.

הסיבה שאנו כצוויליזציה, לא "זוכרים" את התהליכים הליברליים
והפרוגרסיבים של העבר, וגם אם כן; אנו מתעלמים מהם כאשר אנו
בוחרים לבנות נראטיב, ועם זאת נוטעים את ניצני הטראומות
האוטוקרטיות והריאקציוניות בתוך תוככי הנראטיב הקולקטיבי, היא
לא החלטה מודעת. אשר נובעת אולי מהרצון "לחשוב" על הדברים
הרעים, ובכך לנסות לשפר את עצמנו בעתיד. אלא, כמו האדם, הרצון
של האורגניזם הקולקטיבי הוא לצמצם את הכל לחוויה הספיציפית
שלו: הוא רוצה להרגיש ספיציפי ומיוחד.

ההומוסקסואלים והלסביות יצאו אתמול לרחובות ב"גאווה", זאת
מכיוון שהם הרגישו בתוך תוככם שזו נקודת הזמן היחידה שהם יכלו
לעשות כך, בכל מקום או זמן אחר היו קוטעים את ראשם; אילו לא
היו חשים כך, הם היו נשארים בביתם! הם אומרים, אנו עושים זאת
בגלל שעדיין קיימים בחברה אלמנטים מסורתיים, אשר מוסיפים
להאמין בפרקטיקות שנבנו והתפתחו באופן טבעי ותת מודעתי מימים
ימימה על מנת לסגור ולמלא חורים מסוימים בציווליזציה..אך הדבר
האחרון שההמון הזה רוצה, הוא שנגיע לנקודת זמן בה האלמנטים
הללו יעלמו מן החברה! כי ברגע שזה יקרה, לא יהיה בהם שום צורך
להתאגד ולתהלל. הרצון האחרון של כל המון, הוא להפסיק להיות
המון. ושום דבר לא מאחד חבורה שונה של אנשים תחת אמונה והילולה
משותפת כמו אויב נגדי.

מכל הדברים המגוכחים שאפשר למצוא בחברה המודרנית, יום הגאווה
הוא המגוחך מכולם. התופעה הזאת לא ממלאה שום תפקיד מהותי,
לפחות למראית עין. זהו פסטיבל אקטיבי ביותר ללא מטרה מוגדרת.
הילולה לשם התקיעת חוד בעין של מי שהם מאמינים להיות אויבם.
הרי, בסופו של דבר, מדובר בהילולה של שמחה לאיד. מן הסתם שלא
הייתה מטרה ל"גאווה" אם לא היה כוח, מתחת לפני השטח, אשר מרמז
על השפלה. אם עלינו למצוא את המהותי ואת האלמנטרי בתופעה הזאת,
עלינו לחזור כמה אלפי שנים אחורה (שכן את כל התופעות אשר אפשר
למצוא באנושות של היום, אפשר למצוא בגרסאות שונות אצל האדם
הקדמון. כל מה שמפעיל עלינו רגש וכוח, כל מה שמעורר אותנו
לביטוי ופעולה, עורר אותנו גם לפני עשרות אלפי שנה). והדבר
הדומה ביותר שנמצא אצל האדם הפרה-היסטורי הוא ההקרבה.
הפסיכולוגיה של ההקרבה היא כזאת; הרצון האלמנטרי והבסיסי ביותר
של האדם הוא להתרחב, זאת מכיוון שלמעשה, הצורך היחידי של הדנ"א
הוא להמשיך את עצמו. בכך שהאדם הורג, עבור כוחותיו העצומים של
הקוסמים, מישהו מקרביו, הוא אומר: אני כה הרבה שאני יכול
להרשות לעצמי לתת לך ממה שהבאת לנו. זו הסיבה שהרבה תרבויות
העדיפו את האישה הבתולה; עוד לא היה לה את האפשרות להתרחב
ולהפיץ את הדנ"א הלאה. בכך שהלהטבים יוצאים אל הרחובות
בהילולה, הם מ ת ר ח ב י ם. הם הופכים להמון. הם הופכים
לקולקטיב החי בזמן אמת. כל זמן אחר: אינם הם היו יכולים להיות
המון. הם היו רק אלפי יחידות קטנות ונפרדות ללא כוח או משמעות.