אני זוכר כשאיבדתי את דעתי
היה שבר בעולם דרך עיניי
והכול נראה כמו תיאטרון של אנשים עיוורים וחירשים

הייתה שתיקה,
הייתה שתיקה גדולה בשמיים
כששאלתי מה פה הקטע
ואמרו לי 'לך בלי לדעת לאן ולמה

אנשים מדברים,
אני לא מבין מה הם אומרים
יותר מזה - אני לא מבין למה אני אמור להבין מה הם אומרים,
כשברור שהם מדברים דברים אוויליים

כל לילה מחכים לבוקר
וכל בוקר שואלים מה אני עושה כאן
ממלאים את הלב באהבה -
חוטפים סטירה לפנים
ומחליפים את האהבה בשנאה

כל מה שאתה עושה - לא טוב
על כל דבר יש למישהו ביקורת
כולם חושבים שהם חכמים וצודקים ממך
וחושבים שהם יודעים טוב ממך מה טוב בשבילך

אתה רוקד עם מלאכים
אתה רוקד עם השטן
אתה מוצף חטאים וחסדים
אתה רוצה לטרוף את העולם
ורגע לאחר מכן אתה רוצה למות

אמרו לך ללכת, אז אתה הולך
הדרך נמשכת והיא קשה
ואין פירות בדרך ואין נחמה
אנשים מצביעים עליך,
תמיד שופטים אותך לכף חובה
הם אומרים שאתה שטן בתחפושת של מלאך
אתה לכאורה מפריע לכולם לחיות,
למרות שאתה מקטין את עצמך
ועדיין אתה גדול מדי בשביל להיות קיים

אנשים שלופי חרבות מסתובבים ברחובות
ונשים ששיניהן נוטפות ארס בניבים
כל המכוניות בעולם מנסות לדרוס אותך

אתה חשוד מעצם היותך קיים

אתה חותך מעצמך
מוותר על דברים שהיו טמונים בך
לאט שוכח מי אתה
ואז תוהה אם ידעת אי-פעם.