|
עירי שלי
בבת עיני
על כל תחלואיה
על כל חולייה
עירי שלי
את ההרצל שלה אני מכירה
אני יודעת היכן מתחילה כל סימטה
היכן נגמרת אחרת
אני יודעת היכן גר הרופא
היכן אופה האופה
והיכן רואה החשבון את צאנו
אני יודעת היכן טובל צמיגי הנקוב
טובל במוסך
בכניסה לעיר
באמבט גדול
מלא מים
אני מכירה חנות של סידקית
נחבאת דחוקה
בקרן פינה
מוכרת סידקית
מברזל, נחושת כותנה
סידקית בהחלט משונה
אני יודעת מיהו זה הזבן
המוכר לי בשוק
גביעי יין
זולים ויפים
וזה האחר
המגניב לקונים
מבחר ירקות מרקיבים
פיסת השמיים עלי
מוכרה
לא קרה
לא זרה
אוכל להלך בה אפילו עיוורת
לא כך המצב
בעיר שונה
בעיר אחרת |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.