אִיתָמָר בֶּן-גְּבִיר
אַל תָּקֵל בִּי רֹאשְׁךָ;
גַּם עָלֶיךָ אֲנִי שׁוֹאֵל
בִּמְבוֹאוֹת בֵּית הַדִּין. גַּם עֲבוּרְךָ
אֲנִי מְלַכְלֵךְ נְיָרוֹת עֲדִינִים
בִּדְיוֹ בַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת
בִּפְנֵי אֲדוֹנֵי הַהֵיכָל, וְלִפְעָמִים
גַּם אֲדוֹן עוֹלָם מִתְלַוֶּה אֲלֵיהֶם.

טְבִיעוֹת נְעָלֶיךָ עַל הַפָּרֹכֶת
בְּפֶתַח בֵּיתִי
אוֹ בְּסִמְטָאוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה
אֵינָן רְקָמוֹת בְּעוֹרְךָ;
אֵינָן ש-ֵעָר רֹאשׁ יְלָדֶיךָ;
הֵן אֲפִלּוּ אֵינָן מַטְּרָתְךָ.
הֲרֵי לֹא דֻּבַּר בָּם אָז,
בִּשְׁעוֹת לֵדָתֵךְ הַיְּחֵפוֹת.

רַק אַל תָּבוּז לִי
עֵת אֶגַּשׁ לְנַעֵר אֶת פָּרָכְתִּי
מִן הָאָבָק הֶחָרִיף
שֶׁזָרִיתָ בָּהּ.