כשהיה מוסי בין 5 הגיעו חברים של הוריו לבקר בביתם יחד עם ביתם
דיקלה שהייתה בת גילו. מוסי לקח את דיקלה בידו והראה לה את
חדרו, את ארגז הצעצועים ואת מקומות המחבוא בבית. ואחר כך ירדו
לשחק בגינה למטה. כך בילו מהבוקר עד הערב, והזמן היה נצח והנצח
היה שנייה.
אמא של דיקלה התמוגגה מאושר מהחיבור בין שני הילדים הקטנים
וכשעמדה ליד הדלת כדי להיפרד יחד עם ביתה, שאלה:
"מוסי חמוד, אתה אוהב את דיקלה"
מוסי הישיר מבט לעיני האמא והחל חושב, מנסה להבין את המילה
אהבה, הביט באביו ובאימו, נזכר באגדות הילדים, בנסיכים שלחמו
במפלצות ובדרקונים להצלת נסיכות, בסיפורי התנך, ולבסוף ענה:
"לא"
דיקלה פרצה בבכי שנשמע גם לאחר שנסגרה הדלת והם ירדו במדרגות.
אביו הביט בו בחומרה וסטר לו פעם אחת, בעוצמה, עם גב כף היד.
מוסי חש כאב, אבל לא בלחי.
|
