העצבות היא טעם נרכש
איש לא יבחר בה בטבעי
איש לא יזמין אותה ליומיום
היא כמו קפה מריר ששכחתם
להוסיף לו סוכר, הטעם מתפשט
בפה וניגר לתוך הגוף באיטיות
היא כמו הבירה הצוננת והמרה
שלא חשבתם לטעום כילדים
שלעיתים נעים להעביר איתה ערב
אף אחד לא באמת רוצה לחיות
עם העצבות, אבל מפעם לפעם
כמו חבר מהעבר כשנזכרים בו
היא באה ומלטפת אם נרשה לה
למספר רגעים לחלחל לתוכנו
לשפוך את הכול פנימה והחוצה
היא הכנה לקראת הרגעים הטובים
הימים היפים שבדרך...