כי אנוש אני
בשר ודם
יד פושטת, גוף נוגע
שדיים, גם זירמה חיה
לובן עין, חלב רקמות
לחוש מוספת אל אוגדן החול
מושטת יד הנה אלי
בעזות חופשת וחופנת אל שדי
בטן בחזה נוגעת
לובן קצה מרפק יגע הוא בירך
לחי תחכך אחות
מפשעה בחיך עזות
כי אנוש אני
כוך של גיבוני עפר
אחידות גוף ממשי
לובן כל כולי יישות
חפון שדי העגולות
אחוז את ירכי עזות
תפוש בכח יישותי
אחוד גופינו אל לובני
שפתי, עיני
דמי, וחלבי
מבט נוקב
באון חושקת את שיני
לחי, שד, מרפק תאום נוגע בי
כי ממשית, וכן אישית
וכל כולי כגוש שופע
לובן גופי, חפון היטב
אחוז חזק ובל רפה מיד
סחוף נגוש ונסחף
אל רצפת עפר מואר
כה באנאלי ועמום וכה נורמלי
הו אל חוף של המונים חיוור
נשטף אל יובש מדרכות ריקות
כאחד עומדים כולם הם בעירום
הו הנה אנו כעת, שם יחדיו עם הרבים
בגיבוב רב צופפים
בני איש כולנו כאחד
ולנו לחי אל תסמק,
ולובן בי ואין בי בושת
מן אחוז המעדר והמקוש
את האדמה ינקוב יתד ברזל
לנתוץ לבנות לעם למגורים
לעמוד איש ומשטר, לדון לשפוט
לנתוץ קרדום בצור, לחרב ולהרוס
כן כיום, כתמול שלשום
כן כולנו רגילים, וחוק לנו עמוד לרוב
כן כולנו בני אנוש, ואנוש אני
עומדת, לחיי וורודות, כגוון רוך הפעוט
לובן עור גופי עולץ קורן מואר וילדותי
שיערי אשר צומח הוא משכבר כשל רבים
פלט ולגלוג נפשי גלים של אבנים
ופעימות ליבי ברוך שוקק עזות
ואוחזת בבשרך חזק חזק ולא מרפה
וחוכך בחיק אל תוך עוות ערווה
לובן חלבי ינטוף, בקשיחות עזות שדי
וכל דומי לי כמותי הם, ככולם אני
לובן חופן העפר, לי בדרך כל אשר הם והיו
לובן חלבי, עיני, שיני גם וגופי
פלט עליצות עטרת קצוות הווייתי
אך עיני חדות ברורות, לא יוותרו
ויביטו במשפט הן, בצביון ובנוקשות
צו הוא הנשלח הוא, דין תקף
בן אנוש עמוד בבוש וראש הרם
וממשות, ללא סייג, ללא רחם
במשפט נוקשה ועין לא חומל
וכוך ונפש במבט כמות רבים אוחזת
ובעזות ובפשטות, ורגש לב,
ממש ממש,
ללא חשש
באון בוטח
כי אנוש אני.