לפחות נועדתי לכתוב שירים יפים על אהבות נכזבות
יש יתרונות בלשאת גורל עגום של אדם פגום
הרי ידוע שאשנא את המרכז אבל אוהב את הקצוות
ולכן גורלי כמאהב ונאהב סתום - כבר ממזמן חתום
האומנם כל אלו אינם יותר מניחושים
ומעולם לא לקחתי ברצינות את צחוקו של הגורל
אך בהסתכל על הקצב בו מתפתחת אישיותי
ימים יגידו אם צדקתי
אך העתיד נראה נורא

שירה היא מין מסע בזמן
עוד עשור אסתכל לאחור
ואשמע את דברי הימים
האם כתבתי שירים או אהבתי נכון
האם גבהתי להיות מישהו לשאת אליו עיניים
מישהו שאוכל לצפות להיות
או האם אני עוד חיי במצב ביניים
מתמרן את חיי בין ירידות לעליות