גילי ריד / שמש בפינה שמאל של הדף |
הנה זה בא
הגעגוע רץ ממני
והמרחק להשתחרר
מתקרב
הנה זה בא
הליטופים שבשמיים
טיוטות של חמלה
צפים למעלה
הנה זה בא
חוף המבטחים
יושבת על החול
עם פלחי אבטיחים
והשמש שולחת דש
ומחבקת אותי
החלום קרב ובא
בלי לומר מילה
לקוות שבאופק
תזרח תשובה
ותכתוב את עולמי
בסימני קריאה
קו המים צובע
נושק בעיניי את רגליי
הגלים מתחזקים
והפחד נשטף
לצד קו המים
אני משוטטת
וכל שמאחוריי
שוטף את עקבותיי
כאילו נחתמו
תחתיי לנצח
הצל מחליף צד
והשמש ימימה
אני אוחזת לו את היד
עד שהאור כבה
ונשארתי
אני יודעת
שאמשיך בדרכי
וגם החמה
לרדת ולעלות
כל אחת במסלולה
עד היום בו שתינו נשקע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|