פה תפור שיחייך מבעד שתיקתו
נתפר כי כבר נשבר מרעש דבִירַתו
גבירתו סגרה אותו מטעם נתינתה
לא ידבור את בינתו, יתלה בבינתה

אתכלה בבנייתה, אמן שזה יקרה,
שהשפה העייפה תהפך קרה כמקרר
תבני עמק פורה בו אפורר את הדפים
כשתאספי אותי אלייך ואשקע בך עד אפי

מילים נושאות את משבריי
ואת שבריי הן מחזיקות
אך השברים בי מאוחים
אז המילים שלי ריקות

מילים ריקות הן חטא בלתי נסלח
עליו נפש ובשר אשלח לקץ
פריקות תמיד היו יושרה
כנות תמיד נורתה כחץ

הוד מעלתה עלתה בעלטה, במלוא כבודה
הייתה לי עט אך היא שברה לי את חודה
תודה,
בתמורה קחי פה תפור שיחייך לך אריגים
במקום לב שבור שיחרטט לך הגיגים