ההיסטוריה של הדת, היא שום דבר מלבד ההיסטוריה של הגבר מתחקה
אחר מיניותה של האישה.

אתם אומרים: אני בטוח שאין זה נכון. אך זה נשמע מעניין, הבא
נראה את התרגילים הרטוריים של האדם הזה. אני מבטיח לכם חבריי,
אין זה תרגיל רטורי! במילים הבאות אני מתכנן לפרוש מערכת
מקורית של אנלוגיות ופירושים אשר יכריעו, באופן פשוט, תמציתי
וברור את המיסתורין של הפסיכולוגיה של הדת ואת, הפסיכולוגיה של
המין. אולי מישהו אחר אי פעם חשב על כך. אולי פילוסוף צרפתי אף
כתב על כך. עם זאת; יש בי גאווה עצומה על כך שהגעתי לנקודה
הזאת בעצמי. כאשר אדם מבין משהו מהותי. וכאשר המשהו הזה נדמה
שאיננו חשוף לעיני כל. יותר מכך, שאינו שמע על אף אחד מדבר על
כך אי פעם. אז האדם יכול לראות את עצמו, ולו רק לכמה רגעים
שבהם הוא מעלה שוב את ההבנות הללו בחזרה לאורן, כאחד שהוא סוכן
אותנטי של האמת. וזהו רבותיי, אות הכבוד הגדול ביותר שהאדם
יכול לקבל.

מהי בעצם הפסיכולוגיה של האדם המאמין? מהי המשיכה של האדם
המאמין? יש כמה אלמנטים פסיכולוגים אשר אפשר למצוא כמעט בכל
דת, ממוסדת או לא. אחת היא, ההסבר הפשוט והאתי שזה מציע בקשר
למקורות ופרקטיקות החיים. עוד אחת היא, החיים אחרי המוות. אני
אפסיק כאן, מכיוון שאני סבור שהאלמנטים הללו ואחרים הם אינם
המקור והכוח האנרגטי של העוצמה האדירה של הדת. אלא תוספים אשר
התפתחו באופן טבעי, רק מכיוון שיכלו להתפתח, מהצורך הבאמת
מהותי, ההכרחי, והוא שהאדם המאמין נ כ נ ע לאלוהים. הוא מאבד
את עצמו לאלוהים. כשם שהוא נכנע ללאום, או לסדרה, או לספר, או
לקבוצת הכדורגל, או לפעילות האוטומטית של העבודה; הרצון
המשמעותי ביותר של האדם הוא לחסום את מוחו מהחוויה האמיתית של
המציאות. והדרכים האפקטיביות ביותר להשגה של מטרה זו הופכים
לפרקטיקות חברתיות. בנוסף לכך, אני סבור שהמאמין נהנה יותר
מהאלוהים. העבד - לא יותר מהמעביד. מכיוון שהעבד עדיין מוטען
באגו. אך האלוהים, הסמל הזה, מאפשר לאדם לעבוד, לשרת, להכניע
את עצמו ללא המטען של האגו.

האדם יודע כי התודעה שלו, בגלל שהיא מתמשכת כל הזמן, לעולם לא
תרצה את עצמה. אז המשמעות שלו הופכת להיות השירות למשהו אחר.
עדיף גדול ממנו באופן ודאי. משהו אחר, הוא תמיד אובייקט אשר
תקוע בזמן. שאינו מתמשך. לא בגלל שאינו בעל תודעה הנמשכת בזמן
כמונו, אלא בגלל שעבורנו הוא מנותק מהתודעה. הוא סמל.

הבא נשווה את הדת לסוגים אחרים של תנועות קולקטיביות, אשר,
בכך שמפעילים את כוחם על האנשים, חונקים אותם בכל המשאבים
שלהם, ויכולים למעשה לגרום להם לעשות הכל. על מנת להבין את
המהותי במשהו, יש להשוות אותו לתופעות דומות, ובכך לבחון האם
זה נמצא גם שם, ואם לא או אם כן, מהו הפוטנציאל הפסיכולוגי
המרווח אשר גרם לפער. אפשר בהחלט להניח, וזה אכן קרה אם כי
במקרים נדירים, שאוהדים של קבוצת ספורט היו הורגים ומתים
עבורה, במקרה הצורך. אם זה היה מגיע לכדי כך. הלאום או קבוצת
הכדורגל לא מסבירים את מקורות החיים. הם לא מבטיחים חיים לאחר
המוות. מה שהם כן מאפשרים, זה לתת לאדם דלת. אפשרות לאבד את
עצמו למשהו גדול יותר. משהו מנותק מהתודעה המתמשכת שלו.
שעבורו, יכול להיות אובייקט תקוע בזמן. שוב, לא בגלל שזה
אובייקט או שאינו נע בזמן. אלא בגלל שעבור המוח, כל סמל או
תופעה חיצונית הוא דבר שהמוח מקבל כמנותק מהתודעה שלו. כמשהו
שבמובן אידיאלי, יכול להיות מאושר. שלם. שווה את זה. דווקא ואך
ורק בגלל שהוא מדמה אותו כמנותק מהזמן. זו הפסיכולוגיה של הבאת
הילדים. המשמעות שלי היא אינה עצמי, אלא הדבר האחר הזה. אשר
אני מקדיש את עצמי אליו.

אם כך, אם ביססנו שהצורך של האדם לאבד את עצמו עבור משהו גדול
יותר הוא צורך בסיסי ביותר. זה מעבר לצורך, זו תחושה אדירה
שמטעינה את האנרגיה של האדם בכוחות אדירים. הבא נעבור לצורה של
התופעה; ואיך האדם נכנע לדת? באמצעות פעולות מכניות אוטומטיות
החוזות על עצמן. הוא אומר את אותן מילים באותן השעות. הנהנתו
של הלאומן היא קטנה יותר; כמה ימים בשנה המסמלים חשיבות רבה
להיסטוריה של הלאום. הנאתו של האוהד כדורגל גדולה יותר; יום
בשבוע אשר הוא משאיל את האנרגיה והאהבה ואת האישיות שלו לתמיכה
של הקבוצה. של הדבר הגדול הזה. שימו לב אגב, שכל אלו הן תופעות
גבריות לחלוטין. נשים יכולות להיות גם דתיות אדוקות; אך הן
מעולם לא היו מפיחות דת. כל דת ממוסדת ופופולארית מצביעה על
כניעתה של האישה כערך מכונן ועיקרי. הדת זו תופעה שצמחה
מהאנרגיה הגברית. הן יכולות להיות גם לאומניות אדוקות, אך לא
בעוצמה אדירה כגברים. אילו האישה הייתה צריכה להילחם ולמות
למען המלך או האדמה; לא היו מלחמות מעולם. הסיבה היא
שבמיניותה, האישה היא זאת שמכניעה את עצמה. היא זאת שמשרתת.
היא זאת אשר נותנת לכוח אחר לשטוף אותה. להחזיק בה. להשתלט
עליה. המתפלל המשתחווה; האישה הכורעת. החייל הנדקר; האישה
הנחדרת. האוהד המסור; האישה המבשלת. האדם המתפלל, הוא האישה
המוצצת. הוא מבצע פעולה פיזית מתמשכת המענגת משהו נפרד ממנו.

גם אם משהו הוא תוצר של מחשבה מינית, יכול להתפתח לו, מתוך
המקור הזה, צורך אסתטי. הבנה אסתטית. לראייה; הכוח המיני הוא
כוח שהביולוגיה מפעילה עלינו על מנת לקיים ילדים. בגלל זה זה
כיף לנו. אך זו לא הסיבה שאנו באמת מקיימים יחסי מין, אנו
עושים זאת כי כיף לנו. סיבה אסתטית. המוח משעיל מהביולוגיה של
הכוח אך בונה לו חיים חדשים. מטען חדש. ההנאה של המציצה היא
אינה הנאה מינית, אלא הנאה אסתטית. זה לא משהו שהתפתח באופן
טבעי מהרצון של הדנ"א להתרבות. אין זה כוח שהביולוגיה מפעילה
עלינו על מנת לגרום לנו לעשות את שהיא רוצה.