העד בפני השופט
שריטה מוגלדת בלחיו, כזכר המכה.
טבעת יהלום בשקית - עדות מדממת
למה שהיה בכיכר.
שורה של נאשמים מובלים ארוכות לדוכן.
מועדים בתוך שלשלאות ברזל האוחזות אותם.
מועדים לכישלון מכישלון בכל צעד וצעד.
ואין שהות לעצור; נדחפים קדימה.
והראש מהדהד: נכשלת נכשלת נכשלת.
הנה הגעת לבית הכבוד, לכיסא הנאשמים
עכשיו תורך - העד!
והעד יודע מלפנים ומבחוץ כישלון אחרי כישלון מעדתי. מעדתי.
ואומר בפני כס הכבוד: מעדתי, אבל לא הפסקתי להילחם.
והשופט אומר - ועל כך דינך!
וממלמל לעצמו: לא יכולת למעוד טוב יותר?
והעד אומר: מעדתי טוב יותר. כל רגע ורגע. כל דקה ודקה. ובין כל
נשימה ופעימה - מעדתי טוב יותר. ועל כך תשפוט אותי - משפט צדק!