עוד טלטלה בספינתי, אתמול פגשתי בחורה
הריקנות היא חילחלה באוטובוס בחזרה
היא הייתה הפוגה ברוכה בהיותה אשת שיחה,
הליכה לשם בריחה יחדיו בשביל המבוכה,
אבל נפשי הינה בדיחה אז משיכה שם לא הייתה
ואין כאן ניצחון אבל גם אין בי חרטה
כל שנותר זו בעתה כי אני לא מרגיש תבוסה
ותהייה אם גורלי להתאהב בלא מושג
ולקרוב המהוסס לחוש אדיש ומנוכר
לדבוק בציפיות כמו עלוקה
וכאילו מה, אני בכלל ילד עם זיפים
שלא סיים להתבגר גדל לאט כמו נטיפים
וכולם מטיפים אני לכוד בתוך חברה חולה
שמקדשת גבריות ומחפשת לה כלה
ֿ
מחפש הקלה פשוטה, מישהי איתה להיות
אסקפיזם מבורך בתוך הנטל של לחיות
מחפש שטויות בסיבוכים ות׳מסובך שבפשוט,
כך או כך לא אתרצה והחיפוש שלי הוא שטות,
אני רדוד, וזה עצוב כי מתיימר לעומקים
אני כותב שירים ריקים
ואני מחפש קשר פרים אבל כזה שאתקשה
שבין אצבעות לחבלים אני אמצא את כל מה ש
חיפשתי עד היום בניסיונות פרימה רבים
או שלא קשרתי מלכתחילה או שפרמתי מיד כי
זה לא היה קשור נכון, או תירוץ טיפשי אחר
אנלא הייתי בצופים ולא למדתי לאחד
בין החוטים ולייצר במלאכתי דבר יציב,
לקשור תעצמי לאנשים הפך דבר די מעציב
כי נראה שאכזבה נלוות לכל ניסיונותיי
להרגיש דבר מה בתוך שממת הרגש של חיי
לחוש עקצוץ בלחיי או פרפור בלב הקר
למצוא ברדודים את שחשבתי ששקע
חיברתי וו אל החקה ומאז אני מחכה
יש הרבה דגים בים אז מה בדיוק מעכב?
אני נוקב במטרה והיא להבין מה מטרתי
המסע להיות שמח הוא בדרך חתחתים
מניח שכחוטים, הוא קשור לאהבה
מתקשר עם העולם ואז תוהה כמה עבר
המעבר בין ביטחון לבין להיות חסר מושג
הוא אוקסימורון חיי, אני מתקיף במנוסה
והספינה המאוסה עוד משוטטת בימים
מנסה למצוא נוסעת שתצדיק את קיומי |