עכשיו
שקט.
לפני רגע בודד
היו כאן חיים.
אמנם
יש צורך לנקות
את הדם
שלא יחלחל באדמה
(אלה הם החוקים)
בכל זאת
שקט.

אף אנו שלא
שותים
מדם הנרצחים
שותקים.
את הדממה הזאת
איש אינו רוצה
להפר.

הדם החם כבר
כבר הספיק
להתקרר
הד זעקתם של
הנרצחים גווע.
בעוד שעה קלה
יגיע תורם של
קורבנות חדשים
לאחריו תשרור שוב
דממה
כמו מעולם דבר
לא בא אל
קרבה.

השעון מתקתק
זמנם של העומדים
להרצח אוזל.
לנו יש זמן
לצחוק
לבכות
לחיות חיים מלאים
חלקיים
להתבגר
להזדקן
באפס או במעט
כבוד
מעשי הזוועה עוברים
לנגד עינינו
מנגד
כמו מתרחשים הם
בעולם אחר.

עתה
דומיה.
אין זה בית עלמין
קולה של תפילה
אינה
נישאת באוויר.
זו רצפה קרה של
מחנה השמדה
בכל זאת
דומיה.

גם אנו שלא
תומכים
בשואת החפים מפשע
בולעים לשוננו.
אם לאילמות היו
מיתרי קול
הם היו מספרים
(למי?)
הכול.

הגוף הרך כבר
התקשה
פרפורי גסיסתו
נשכחו בתוך שניה.
החיים מנסים לסגת
לפינה
הקירות סוגרים עליהם
מכל עבר
הם יודעים שאחריהם
יבוא סיבוב המוות
הבא.

אולי
טוב לנו לצפות
במעשי זוועה בחטף
להפוך דף.
למי יש רצון
כוח
לצאת למערכה קשה
נוראה מכל
קרב?
אחרי הכול
בניגוד למיתולוגיה
גופות הנרצחים
דוממות
הדם שנשפך אינו
זועק אלינו מן
האדמה הזאת.