|
התאהבתי בך אחותי הקנאה
ואהבתי ממך הרבה כמו את כולם
עד מעל הראש התאהבתי.
דשתי
התפלשתי
עוד ביקשתי.
ואת אהבת בחזרה
נתת חומר בעירה
וזיק בקליק הפך למדורה.
והיינו חסומים בגדר תיל
אז הגיתי בך יומם וליל.
עד הבוקר במפתיע עם השחר בא השיר
הושיט ידו אמר נרוץ מחוץ לעיר.
עכשיו עמו אני בורח
עד נאחז בקרנות המזבח. |
|
|
זוג זקנים בבית
אבות:
זקן: תגידי
מתילדה, את לא
מריחה ריח של
נבלה?
זקנה: לא.
זה שאף פעם לא
זוכר את הסופים
שלך הבדיחות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.