|
שמישהו ישחרר אותי מהחיים
שלי
יזרוק לי חבל של חמלה ורחמים
ואז יגרור אותי ברחבי העיר
על האספלט מוכה צואת היונים
והזכוכיות המבריקות עד שאיש
מאוהביי לא יוכל לזהות את פרצופי
והם ישוטטו מבית חולים אחד לשני
ישאלו - מישהו שמע משהו? ראה אותו?
אבל יהיה מאוחר מדי, תמיד מאוחר מדי
ואני בתחבושות מדממות אצא בצליעה
דרך המדרגות האחוריות ואכנס כמו כוכב
למערכה השניה של חיי |
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.