אבא פסיכופת ואימא מכשפה
אתה מכרסם כריכים של גבינה מלוחה,
שותה מי ברז קרים
אין לך חברים כי כולם זונות
עדיף כלב מאשר אישה
מתעורר בבוקר ואין לך מה לעשות
אנשים מסתובבים בבית,
גם הם גרים פה,
מתעלמים ממך והולכים בלי לומר מילה
אין זהב בנשמה ואין יהלומים בראש
הסמים מצצו את כל השכל
אתה לא יכול לכתוב עוד פרוזה,
אחרי שפעם ועוד פעם מסרבים לאשר
ומאשרים פעם בחצי שנה
יש עוד אתרים
כולם כותבים כל הזמן, האינטרנט מפוצץ
בוכים ומנסים לתקן לך את החיים בפסקה
או רוכבים על גל של גאווה
אבל כשאתה אומר שיש לך יום הולדת,
רק איש אחד זר ולא מוכר מברך אותך
באהבת חינם
לא אבא שלך, לא אחיך,
אחותך מברכת - אבל שאר הזמן מתעלמת
החיים ממשיכים אצל כולם כמו כלום אחרי שמישהו קרוב מת
אחרי שהם בוכים שבעה ימים, עושים אזכרה,
לא מאשימים את עצמם על העובדה שאתה מת בגללם
וממשיכים בחייהם כאילו כלום
למה מה יש בחיים האלה חוץ מחיבור עם אנשים
אז למה כולם מגדפים ומציקים ומתעלמים מאחרים
כי אין להם כסף
אם היה לי כסף - היו מלקקים לי את התחת וזה קרה
כשנגמר הכסף לא רואים אף-אחד
אבל כבר לבד - לפחות שלא ימצצו לך את הנשמה
לא צריך אנשים מתחזים
שיר מתוק של סמנתה פוקס, מלא שמחת חיים
נותן רגע נחמה בחיים העלובים האלו
אם כבר אנשים עושים לך פרצופים -
אז תהיה מנייק
העיקר שאתה נאמן לאלוהים והוא אוהב אותך,
גם אם אף-אדם לא
צריך לייסר את האנשים במגלבים,
עד שידעו דרך ארץ, מידות וערכים
כי זוהי סדום - נערה
יותר גרוע מסדום
לא שלי - שלי, שלך - שלך
אלא שלי -שלי ושלך גם כן שלי
אתם חושבים שהזמרים שחתומים על השירים כתבו אותם?
גנבו ממני עשרות שירים וחתמו את השם שלהם
כל מטרופולין בכל הדיסקים
90 אחוז מכנסיית השכל מ-כל השירים
"אושר אקספרס" של שלמה ארצי, חצי מהדיסק
"למות או לאהוב" הדיסק, שהלחין ושר ארקדי דוכין,
גם לקח קרדיט, גם לא שילם תמלוגים
וגם שיקר בעיתון שהוא כתב ולא דיבר איתי מעולם
ויש עוד הרבה מאוד שירים
כמו "נגיעה אחת רכה"
"הכוכב הזה מת"
"בסוף מתרגלים ל-הכול"
"האהבה מתה"
"בדרך הביתה"
"פצעים ונשיקות" ו"השמלה ממדריד" ועוד ועוד
יוצרי מוזיקה יוצרים מוזיקה,
לא מילים
הם מקוששים מילים כמו קבצנים אצל אנשים אחרים -
לוקחים לעצמם, לא אומרים תודה,
לא קרדיט ותמלוגים שהם לוקחים לעצמם
שלמה ארצי לא כותב את השירים שהוא שר
וגם לא ארקדי דוכין
ספק אם ארקדי דוכין מסוגל לכתוב מכתב
לא נולדתי עם כישרון כתיבה,
אם מותר לי להתבכיין
קרעתי את התחת לתת יצירות טובות באתר הזה,
תמורת אפס כסף
אבל גם לא קיבלתי פרגון - אלא בוז
זה מה שמגיע לי אחרי כל-כך הרבה עבודה?
כן, כי אנשים הם זונות וחארות
תמיד היו ותמיד יהיו
אבל אני אמשיך לכתוב לא למען יושבי האתר,
אלא למען השקופים הפשוטים הדחויים והממורמרים
שכתיבה היא לא האמנות שלהם,
אבל יודעים להעריך למרות שלא מגיבים בכלל
יעידו על כך מיליוני כניסות ליצירות במשך השנים
הם אלה שיודעים להעריך, הם אלה שאני אוהב,
כי הם יודעים בדיוק על מה אני מדבר
ומזדהים
את הדחויים והשקופים המוזרים אני אוהב
ולהם אני כותב, הם כמוני
הם הרוב המוחלט כמעט שקוראים,
לעומת המלעיזים עלבונות
שלא עשו והשקיעו רבע ממה שאני השקעתי
ודנים אותי לכף חובה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם. |
