מתעורר לבית ריק, הכול לבן
אין על מה לחשוב, אין דבר לעשות
העבר הרחק מאחור והעתיד לא הגיע
בינתיים ההווה הוא קוביית קרח כמו הראש שלי

הורס את עצמי, אבל מרגיש נפלא
לא מתחשבן לאף-אחד, אפילו לא לעצמי
הילד הקטן אוחז בי באצבעות ללא ציפורניים,
פותח פה גדול של שיניים קטנות
"תלמד אותי, אבא," הוא אומר
וכמעט פורץ בבכי כשאני לא עונה

לא יודע דבר, דבר לא יודע אותי
חי בפרישה מהעולם, מתחמק אפילו מטלפונים
לא מדבר עם איש, לא פותח דלת
לא רוצה מאיש דבר ושאיש לא ירצה ממני

אין לי מה לתת לך, אין לך מה לתת לי,
ככה אני אומר לכולם
מאכיל את הראש בזבל מול מסך ה-MTV
שומע דרשות רבנים והסכתים על החיים
יש על מה לדבר, יש דברים לחשוב עליהם,
אבל אני לא פועל

הם חכמים ממני, הם טובי לב ממני,
שהם יעשו את מה שצריך
מהמדבר כיליתי את כל מוחי ועצמותיי,
לא יכול לעמוד מולך, אין לי מה להגיד
זה גן-עדן של ריק משכר,
לא מזיק לאיש ואיש לא מזיק לי
תישארו הרחק - ככה אתם הכי יפים
תדברו הרבה - אבל אל תצפו לתגובה ממני.