כן. על גבך כמו כלבה הנכנעת מול זכר אלפא. אני רוצה לראות אותך
מאוננת בשבילי.
את לא מבינה מה זאת אומרת בשבילי?

שתקי ותפשקי.


בשבילי.  אני רוצה שתרימי את המסכים, תורידי את המסכות,
שתראי לי עד כמה את רוצה אותי.
לא לא, אל תעשי את זה, אין לי צורך או רצון במבט הפתיין הזה
שלך, בניעות הגוף השחקן שלך. זה אולי טוב למציצנים, לאוהבי
פורנוגרפיה. אני לא צריך אותך זונה, לא מעניין אותי לדעת עד
כמה את אוהבת סקס.
מעניין אותי לדעת עד כמה את רוצה אותי.
אותי.
תראי לי.

לא, לא לסגור את העיניים, לא להתנתק. את לא עוזבת את המבט שלי,
ברור?

ולא לגעת עדיין, הריגוש לא צריך לבוא מהגוף, הוא צריך להגיע
מהנשמה.
את רטובה? אני יודע. את כל כך פגיעה ויפה לי כך, כשהחזה שלך
מתחיל לעלות במהירות בנשימות השטוחות האלה שלך, ויש בעיניים
שלך תחנונים, כמעט כאב.
כן, את מוזמנת להתחיל לעשות אהבה עם עצמך. במקומי.

לא, אני לא מסתכל לך אל בין הרגליים, אני רוצה לראות את
העיניים המתערטלות שלך. אין עירום שמגרה אותי יותר מעיניך
שמתכהות בתחינה. ששש... אני יודע.

הקול שלך.
רוצה אותו קדמון וראשוני, בלי שמץ מחשבה. בלי לנסות להתאים
אותו, בלי מסננת.
אוהב איך שהקול שלך נסדק לי על הלב, יורד אוקטבה, נוהם.

ואני? אני אחכה כאן,
אעמוד ביללות שלך, בבוהק המיוזע של גופך, בריחך שממלא את
העולם.
אני אעמוד בתחינת הגוף הנע למקצב התפילה שלו, התפילה שלו אלי.
אני אחכה כאן לאסוף את השניה ההיא מעיניך,
השניה לפני שתתכווצי.
בשניה הזו נופלות המסכות כולן.

לא, אל תעצמי עיניים.
כמעט כולן עוצמות את העיניים, אני לא ארשה לך.
את, את תראי לי אותך עירומה.

אני רוצה לראות את הבקשה המפורשת בעיניים, הבקשה שאבעל לך את
הלב.
שני חדרים, שני מסדרונות, זה יספיק לי, זה הנוף הכי מדהים
שיש.
לא לא לא, את מתאפקת, לא גומרת. ממש לא, מתוקה שלי.
אני יודע שאת סובלת,
עדיין לא.
אני רוצה לראות אותך סובלת את הכאב המתוק הזה בשבילי,
רוצה לשמוע את הרחם שלך רוצה,
מתחנן. מתחנן אלי, מאמי שלי, מתחנן כל כך.

אני רוצה את השניה שלי מהמבט שלך.
כן. השניה המזוקקת הזו שמראה לי אותך.

תגמרי, עכשיו, ביפחות הגדולות האלה שלך על סף בכי,
היללות האלה, שאני לא עומד בהן, הזין שלי תמיד רוצה לנחם אותך
אז.
לנחם, ומיד לבעול אותך מגמגמת, חסרת מחשבה.
אני חושב שאולי זו אהבה.