מצלצל פעמון, לא יודע איפה
ראיתי אותו מרחוק, מדבר איתי
אמר לי אנחנו חברים, בוא נעשה מצוות ביחד
אמרתי לו אני גר במחשכים,
יש לי צוהר צר
גם אם הוא היה אומר את האמת,
לא הייתי יודע שאמת זו
כל יגוני מתנקז לפעמים לנקודה אחת,
שיושבת לי על הנפש ואני כבד
וכשהחיים מתרוקנים מתוכן,
לא יודע מי אשם, אם בכלל
נדמה האוויר הוחלף בריק
אלוהים כמו בשנות השמונים מהרהר,
לא עושה דברים
הכול מתחיל בגן,
בו הייתי ילד קט קטן ותמים וחלש
הכול מתחיל ממה שלימדו אותי הגננות,
ועיקם את תפיסת עולמי לתוך בית הספר,
כמו קשת
אין שדים ואין רוחות רפאים מלבד בראש שלי
ובראש שלי יש הרבה
אין מכשפות, רק נשים רעות שרוקחות תרעלות
השטן לא קיים, כי אלוהים לבדו יש,
ברא תורה ותבלין
ייתכן ואני לא מדייק במילים
לא הכול אני ממש יודע
להחליף את הרשימות בראש למילים,
לא תמיד הן מתנסחות כמו שרוצים
והרעש גדול,
תחנה מרכזית מטונפת
בקומות העליונות מקליטים תקליטים,
ברחובות הנמוכים הולכים עם סנדלים
מפשילים חולצות כי חם,
מזיעים המון ומסריחים בגוף
מחפשים כרטיס אוטובוס הביתה
לנוח
כי אין מה לעשות בבית מלבד לנוח. |