ראיתי אתמול בתוך החמסינים את בוקר טוב הולך עם מטרייה
ושמשייה וגם צעיף, מקל, כובע וכפפות. מישהו בכלל יודע מה זה
כפפות? בוקר טוב הלך כאילו יש לו לאן ללכת, למרות שלא היה לו.
אבל הוא היה בוקר והוא היה טוב. עברתי לידו, לא זיהיתי אותו,
למרות שהוא נראה לי מוכר. חשבתי מישהו שראיתי בשכונה. אבל
כשהגעתי הביתה שלי פתאום נזכרתי - זה אשכרה בוקר טוב, ולא
אמרתי לו שלום. אמרתי אני אחפש אותו ברשתות החברתיות כדי
להתנצל ולהגיד לו שלום, אבל לא היה בוקר טוב, היו הרבה בקרים
רעים-רעים-רעים, אבל בוקר טוב לא הופיע בשום מקום. חשבתי שהוא
נעלב והחליט להתאדות מהעולם. אמרתי לעצמי שמעכשיו אני אגיד
בוקר טוב לכל אחד ואחת שאני חולף על פניהם, אפילו אם הם לא
מוכרים לי, כי יכול להיות שאני מכיר והזכר אחר-כך. לא ידעתי אם
להגיד בוקר טוב במבטא פולני או מרוקאי, אבל לא ייחסתי לזה
חשיבות, שניהם אותו הדבר. צחצחתי שיניים טוב-טוב כדי שלא אצטרך
ללכת לרופא שיניים והורדתי את המים באסלה סתם בשביל הכיף.
אחר-כך הלכתי לבדוק אם השמש זרחה - ואם היא זרחה - האם היא
מחייכת. השמש זרחה, אבל זו לא הייתה השמש, זו הייתה ביצת עין
ענקית. אז אמרתי לה שלום בכל זאת כמו שאמרתי לי שאני אעשה
ופניתי ממנה והלאה כי היא לא החזירה ברכה. ניגבתי את ידיי
במטלית לחה ושאפתי הרבה רוק לתוך הריאות כדי לנקות את האפר של
הסיגריות. אמרתי שבצורה כזאת לא יהיה לי זמן לראות טלוויזיה
ואני מחמיץ את התכניות הכי טובות. אז מיד ישבתי והדלקתי את
הטלוויזיה וצפיתי בה שעות על גבי שעות. מתישהו התעוררתי והבנתי
שנרדמתי ולא ראיתי את פרק הסיום. מיד חיפשתי אותו בלוח
השידורים, אך הוא אבד לנצח, יהי זכרו ברוך. שמתי פרח שחור לאות
אבל על המצבה של פרק הסיום, ובכיתי דמעות שחורות שאם הן לא היו
שחורות - הן היו ירוקות. נכנסתי למעבה היער, אבל מיד יצאתי כי
יש שם חיות מפחידות. אמרתי לי שאני איש גיבור ורב כוח ואם ארצה
אוכל לשרוך את השרוכים לבד, אבל לא הצלחתי. אז הלכתי בבית
בנעליים ללא שרוכים וראיתי את הגיליוטינות פורחות על קיר
הפורמייקה אשר בחדרי. זה היה מחזה מדהים עד כי נדהמתי ונדהמתי
מתדהמתי. לנוכח תדהמתי - פרצה מלחמת עולם שלישית, אבל אני לא
הכרתי אותה, כי היא הייתה הרבה אחרי שנישקתי אותה. למרות זאת
היא הייתה יפה וגם חכמה וגם ספונטנית ובעלת חוש הומור.  

מאושרים
היה רגיל בחוץ, שום-דבר מיוחד. הא הלך בטל לראות קצת נוף. נוף
של אנשים, כבישים ובתים. נוף של חנויות לממכר ממתקים. נפשו
נקעה מהשעמום הגובר, רצה למצוא לו חבר. הלך, בדק, בחן והשווה,
אך לא היה חבר כמו חברתו שהיא גם חבר. לכן הלך לביתה ונקש על
הדלת. דימה שהוא שומע רחש של עלי שלכת. פתחה במטפחת, אחרי
מקלחת. כולה קורנת וזוהרת, מחייכת ומחבקת. ישב, החליף איתה
מילים. ממילים גלשו לתשוקה של מעשים. עשו מה שעשו והתקלחו
יחדיו, המקלחת מספיק רחבה ליותר מאיש אחד. אמר לה חשבתי ואין
אחרת, ולמען האמת - גם לא אחר. ברצוני להתחתן, לעשות ילדים.
להקים בית לתפארת אהבתנו ולהמשך השורשים. היא מחתה דמעה, הביטה
בו בפליאה. אכן, לזה לא ציפתה. בדור של סטוצים - חשבה שהיא
רומן חולף. לא העלתה בדעתה להתחתן, אפילו התכוננה שמתישהו הוא
ייפרד. ואז אמרה - משקל גדול יש למילים. אתה נאה, איש שיחה
ומעשה. כתפייך רחבות ונפשך חזקה, אין ספק שתהיה אבא נפלא. האם
זה כן? הוא שאל בתמיהה. אכן, ארוסי, אמרה וחיבקה. כעת אתה רואה
את ההוא בכיסא הגלגלים? רגליו נשברו ממעשים. ואת זאת הכפופה
שאת לבו סועדת? חסד נעורים היא לו שומרת. עתה שניהם באים
בימים. שבעים ומלאים ולהם נינים. מה היית אומר לו פגשת בהם
צעירים? לחיצת יד, תפיחה על השכם, אתם תהיו מאושרים.