[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דויד נצר
/
זכרון בסלון

ערב יום השואה, תוכניות הטלוויזיה של שנות ה70, בשלל
זוועותיהן. אבא ואני צופים.
במרקע, אותו בירקנאו שאבא הכיר מקרוב, היכן שנרצחו כולם,
ובכללם משפחתו.
הוא מביט בתוכנית, צופה בתמונות, ואני.. יושב קצת מאחור, נחרד,
מרגיש חנוק ממה שאני רואה בטלוויזיה,  וממה שאני קולט, כשאני
מגניב מבט הצידה אליו.
אני מצפה להבחין באיזהשהו מבע רגשי, אבל לא מוצא שם כלום. המבט
נשאר ללא דופי.  כאילו אנו צופים עכשיו בסדרה דוקומנטרית על
שבט שהתגלה באמזונס.
בא לי לצעוק אליו - היי! תגיד משהו.. תצעק! תבכה על ההורים
שלך, על האחים שלך, על אחותך בת החמש שנרצחה שם.  אבל אני לא
יכול להגיד כלום. הדמעות תקועות לי, ככדור חנק בגרון, והשקט
כשלווה שלו, משתק עוד יותר.
ישנם כנראה פצעים, שלא ניתנים לטיפול. ועד המוות, לא יאפשרו את
הורדת שריון המגן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תמשיכו,
תמשיכו עם
הניסויים הגנטים
האלה...





פרה
גירסה 2.1


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/6/21 11:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דויד נצר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה