חיי מלאים אי-הבנות
אבל אני לא אתן לזה להפריע לי
כשנישקתי את הסכין
נשבעתי לדקור רק את מי שזה מגיע לו
הקרבות היו רבים
דם רב נשפך
לא ארחם על עצמי,
כשם שאיני מרחם על אויבי

אבל לפעמים מבליחה מחשבה שפויה -
בשביל מה אני נלחם
כולם מפסידים מזה, גם אני
וזה בוודאי לא תורם לאנושות
הנקמה האמתית היא לתת אהבה,
למרות שניסו להפוך אותי למפלצת
לפעמים נתתי טוב ובתמורה קיבלתי רע
עם אנשים כאלה אני לא מדבר
הרי כל כדור-הארץ חולה בשנאת חינם,
שנובע מאגו, למה מי אתה?
למה מי אני

אם יניחו לכל אותם שכירי חרב בשם עצמם,
בסוף לא יהיה להם במי להילחם,
אלא רק בעצמם
וזו מלחמה טובה, אין לזלזל בה,
כי לאדם חסרונות רבים
והוא צריך לתקן את המידות שלו ואת הערכים
כי במקום לנסות לשנות אחרים,
על אדם לשנות את עצמו
ואוטומטית כל העולם ישתנה בעיניו,
כולל אנשים אחרים

זו לא הטמנת הראש בחול
כי המציאות כולה סובייקטיבית
והיא מגיבה למחשבות הסובייקטיביות של כל אדם
ואין דבר כזה מציאות אובייקטיבית
אצל אף-אחד
רק אצל אלוהים
ש-כל מפת החיים והזמנים פרושה לפניו
כמו משחק ילדים

אז אם כבר מציאות סובייקטיבית -
כי אי-אפשר אחרת
שתהיה טובה לנו, לי ולך
יש כאלה שחושבים שאם הם עצובים -
הם ריאליים
הם לא ריאליים - הם טיפשים
כי תמונת המציאות היא מה שהם עושים לעצמם
ולמה לעשות תמונת מציאות בה הם סובלים

אז אם אדם שמח ומחייך,
חושבים שהוא טיפש
כי הוא לא מבחין כמה העולם לכאורה קשה
אבל העולם לא קשה למחייך,
כי הוא בחר במציאות סובייקטיבית שמחה
ואלו שבחרו לסבול - הם לא אובייקטיבים ולא ריאליים,
אלא בחרו בתמונת עולם סובייקטיבית שלילית
וזה לא עושה אותם צודקים או מפוכחים -
רק טיפשים
כי הם גורמים סבל רק לעצמם

בתרבות המערב נבחר שכל ההיגיון לשכל השולט
אבל אין היגיון נקי שלא נשען על תמונת עולם סובייקטיבית
לכן יש הרבה מה ללמוד מתרבות המזרח
ש-בה אנשים לא בוחרים מציאות חיים שצריך לבחור,
אלא רק מה שעושה להם טוב
ומי קובע מה לכאורה צריך לבחור?
הטועים, המטעים והמוטעים,
ששולטים על מוסדות מדיניים, כסף ותקשורת
ומפילים את כל העולם לדכדוך

זה כמו ילד שנותנים לו דף ציור
ואומרים לו לצייר מה שהוא רוצה
באיזה צבעים שהוא רוצה
למה לצייר ציורים מדכאים בשחור-לבן,
אם אפשר לצייר ציורים שמחים ומאושרים במגוון צבעים עליזים
הרי אין אמת אובייקטיבית,
אז למה לבחור באמת שלילית
אם אפשר לבחור באמת חיובית?

אה?