יש שקוראים לו חוט המחבר בין שני אנשים.
אני קוראת לו חבל. חבל קשירה בין הלב שלי לשלך.
רוב הזמן הוא קושר אותנו בקשירה נעימה, מענגת.
נוגע, לא נוגע, מחליק על העור שלי. על העור שלך.
אך לעיתים הוא קושר אותנו בפרקי הידיים, עד זוב דם.
כמו לאסו, כורך את הלבבות שלנו, מותח ומוחץ.
עוצר את הנשימה, מרסק, שובר לרסיסים. משאיר אותנו מתבוססים על
הרצפה.
נכרך מסביב לצווארי, לצווארך , חונק אותנו עד עילפון.
פעם אחר פעם, קשה יותר לקום אחרי הנפילה.
מפעם לפעם הראיה מצטמצמת והכל הופך מאפור לשחור.
והעולם שלי הופך לנקודה בעולמך. והעולם שלך הופך לחור שחור
בעולמי.