מאז אני מוטל בחלל
אני לא רואה צבעים יותר
השמיים כהו ואיתם אהבתי
אני לא מרגיש יותר
ילדים אוכלים בי כי הם רעבים
אני לא רוצה להיות מזון יותר
מטפל בעצמי דרך הפצעים
אני לא רוצה להיפצע יותר

הם אומרים שהם אוכלים אותי כי הם רעים,
אבל הם לא יודעים מה הם עושים
מטפלים בפצעים בכפפות משי,
בעודם מחדירים מחטים מלובנים
גם השמש לא צהובה יותר,
היא שחורה
כמו לבך שהפך שחור,
כשחשבת שאת יותר טובה
הפכת את הבית מבפנים ל-בחוץ,
את לא רצויה
השארת מיטה ריקה בחדר של אימא שלי,
את רעה

מאז אני מוטל בחלל,
בלי שום יכולת לזוז
כוכבים חולפים מול עיניי,
אני לא רואה את הצבעים
עיניים מתנקשות בעיניים שלי,
הם לא מבינים דבר
איך האליטה האשכנזית הגאוותנית,
הרסה לי את החיים ופירקה לי את הבית

ואת חושבת שאת אשכנזייה,
בגלל שאת רוסייה
ואת חושבת שאת יותר טובה
כאילו הגעת מארץ השמש הזורחת אל מחראה

אבל זו לא הייתה מחראה
בטרם את ושכמותך עשו מה שעשו
בטרם הסוציאליזם הפך לקפיטליזם
בטרם האליטה האשכנזית הפכה את
עמי לעבדים

את לא יודעת מה היה כאן קודם
בטרם עלית על מטוס
אף-אחד לא דיבר על נעוריי
אף-אחד לא ספר אותי,
מהתקופה ש"עשיתי חיים" בכפר

אמי מצצה חיים בקשית מהקירות,
כשאת עוד היית בחיתולים

הליגה האשכנזית שאת חוברת אליה -
לא ראויה להיספר
כי היא בגדה בעמה
היא בגדה בדרך ישראל
היא הקיזה את דם דתה והמסורת שלה,
ב-של חשבון ישן עם אלוהים בנוגע לשואה
וכמו סוחרי העבדים הלבנים -
היא הפכה את המזרחים והמרוקאים לעבדים

את לא היית כאן כשזה קרה
לך עוד יש חשבון עם הצ'צ'נים
בסמטאות הצרות של נחלאות,
למדתי את ארץ ישראל שאינה עוד.