[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיר אמוזיג
/
שמי לא גרגורי

עוד יבחוש נשרף עכשיו על מנורת
הלהט שלאורה אני כותב , מונעת בכך  מהעכביש, שפרש רשתו בפינת
התקרה, את הארוחת הערב המתוכננת
שלו.
אז הוא תבע אותי למשפט ,  באשמת
פגיעה חמורה  במקור פרנסתו העיקרי,
ציד יבחושים  .
למשפט ישבו הדבורה , הנמלה ועוד
איזה חרק לא ברור  .
"מר גרגורי",  פנתה אלי הדבורה
ששימשה שופטת הראשית ,"מה יש
לך לומר להגנתך?"
"שאני מתנצל ומבקש סליחה?"  עניתי
בצחוק,  והוספתי:  "שמי לא גרגורי" .
"אתה חוצפן" צעק עלי העכביש , ופנה
אל חבר השופטים ,  "אבקש לגזור עליו
עונש מוות"  .
"באמת , לא צריך להגזים"  עניתי בלעג.
"מר גרגורי "  פנתה אלי הנמלה בחיוך
אימהי, "כנראה שאינך מבין את חומרת
מצבך. מן הראוי היה שתגן על עצמך
בטיעונים קצת יותר כבדי משקל ".
"מכובדי", ניסיתי לפנות בדברי היגיון,
"זה לא הייתי אני, שמנע מהעכביש
את ארוחת הערב שלו , זו היתה המנורה
שחרכה למוות את היבחוש המנוח " .
"תראו אותו!" צווח העכביש "הוא
מנסה לחמוק מאחריות!" .
נאלמתי דום  לנוכח הזעם העכבישי .
לפתע , הרים החרק הלא ברור את
ראשו ,שהיה שקוע עד עכשיו בדף
שלפניו,  ושאל:  "אתה לא יודע  
שמנורת להט היא סכנת מוות לחרקים
מעופפים ?"
"כן " עניתי  "אבל..." .
"ואתה לא יודע שעכבישים ניזונים
מחרקים?"  ,קטע את נסיוני להשיב .
"זה דבר ידוע לכל " עניתי .
"והאם ידעת שיש רשת עכבישים
בפינת תקרת חדרך ?"  .
"הדלקתי את המנורה כי רציתי
לכתוב סיפור " עניתי תוך ייאוש לנוכח
מתקפתו הבלתי צפויה של החרק .
"תכתוב לאור היום!" צעק עלי העכביש
"למה אתה חייב לכתוב דווקא בלילה?"
"תכתוב לאור פנס, למה דווקא לאור
מנורת להט?"  המשיך העכביש .
התחלתי להרגיש שכל הסיפור  הזה
מתחיל למרוט את עצביי, נשמתי עמוק,
ובטון מאופק פניתי לחבר השופטים:
"כבוד השופטים הנכבדים , באמת, אני
מבקש , הרי ברור לכם שבמחי קולמוס
אחד אני יכול לסיים את הסיפור
המגוחך  הזה" .
הנמלה נתנה בי מבט חומל ושאלה:
"אתה רוצה לצאת צודק במשפט, או
שאתה רוצה שכולם יצביעו עליך
ברחוב, יתרחקו ממך וינדו אותך
כאדם אלים ורע ?"
האמת, לא חשבתי על זה, ובעודי
מהרהר בדברי הטעם של הנמלה, אמרה
הדבורה: "לא תהיה לנו ברירה
ונצטרך לגשת  לגזר הדין " .
"רק רגע , אתם לא קצת נחפזים ?"
נזעקתי בתחינה:
"אני   מכבד בעלי חיים , מעולם לא
פגעתי בכוונה תחילה  באף חיה כך
סתם, אולי פשוט נחליט לשכוח מכל
העניין המצער , ונסיים כבר
עם הסיפור הזה?  
וחוץ מזה , איך פתאום הפכתי  להיות
אחראי לאספקת מזונו של מר עכביש?
מה לי ולעכביש?
ומה עם היבחוש המסכן?
ומי בכלל חושב על מה רוצים היבחושים?
ולמה הם צריכים להיות טרף לעכבישים?
ומה עם זכותם לחיים?
ומה עם זכות היבחושים למות
כפי בחירתם?
וזה שהיבחוש החליט  להיחרך במנורת
להט במקום להילכד ברשת עכביש
זו בחירה שלו וצריך לכבד אותה ,
ושמי לא גרגורי"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתה חייב לשים
לפחות משהו אחד
שאני שמה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/3/21 7:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיר אמוזיג

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה