בתקופה האחרונה, רפרפתי ביומן שלי מהלימודים בתיכון ובתואר
והתענגתי על כל עמוד.
לא מאמינה שהצלחתי לתעד בדיוק ובלי לפחד פיסות מהנפש שלי. לא
מאמינה שלא שפטתי את עצמי ולא לרגע ונתתי לעצמי להתמסר לרגשות,
לתחושות, לאהבות, לתסכול ולאכזבות (והיו לא מעט).

לא מאמינה על עצמי כמה השתניתי ומה יצא ממני.לא מאמינה שעברו
כמעט 20 שנה!

אני רוצה לסכם את התקופה זאת, לא להלקות את עצמי יותר, להיטיב
עם כל התחושות שליוו אותי אז והיום ובגדול לזכור את עצמי
אמיצה.

אמיצה כדי לקרוא את כל הפאדיחות, השטויות, ההתנסויות המיניות
ובגדול החקר  העצמי ולטפוח לעצמי על השכם על התעוזה ושלא נשארו
ספקות מאחור.

אמיצה שהצלחתי להיפרד מהחברה הכי טובה שלי למרות הזוגיות
הרעילה בינינו ןהעובדה שהיה לא קל לעשות את הצעד.

אמיצה ללכת לבד בהרי ההימלאיה ולשקשק מפחד כי לא מצאתי
פרטנרי.ת בזמן (ועדיין לחזור בחיים)

אמיצה כדי להמשיך ולטייל לבד במזרח ולדעת בחיוך שיש מישהו
מהצד השני של הגלובוס שמאוהב בי אך לא ברור אם יחכה לי
כשאחזור.

אמיצה מספיק להוריד מולך בגדים ולראשונה לקבל את הגוף והנפש
בהשלמה.

אמיצה מספיק ללמוד בתיכון שיש קשר מקרי בהחלט בינו לבין
היכולות שלי (ועדיין לשרוד ולהצליח!)

אמיצה ללכת אחרי החלומות שלי ולעשות דוקטורט (עם תוספת
ילדים!)

אמיצה לגמגם לקראש מהתיכון על הטורנדו הרגשי שמתחולל אצלי
בבטן, להרגיש הקלה וגם לדעת עמוק בפנים שזה לא זה והלכה לה
"ידידות נפלאה".

אמיצה להתפטר מעבודת "חלומות" כי היה זה כלוב זהב.

אמיצה מספיק כדי להוריד שכבות של אגו ולא לתת ליצרים להשתלט
על יחסים על קולגות בעבודה.

אמיצה מספיק כדי לחזור לנהוג כי זאת הייתה אחת הפוביות
הגדולות אם לא ה-

אמיצה מספיק כדי להתגעגע לחלק מהאנשים האלה שלא קיימים עבורי
ולשם שינוי לא להדחיק את זה. לתת לוייבים לצוף - רק לא לטבוע
ולשקוע.

אמיצה כדי לכתוב את זה על דף ולהרגיש קצת חרטה כי זה שחור על
גבי לבן ועדיין לא למחוק את זה.

 
אז אם נתתי כאן למישהו/י השראה לעשות מעשה - קדימה. תהיו
אמיצים. ספקות לא יובילו אתכם לשומקום.