אֲנִי עֲדַיִן זוֹכֶרֶת
אֶת רֵיחַ פְּרִיחַת הַהֲדָרִים
הָיִיתִי לוֹקַחַת לָרֵאוֹת
וּמְשַׁחְרֶרֶת
הָיָה נָעִים.

הַיּוֹם צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ
וּלְהִתְקָרֵב קָרוֹב קָרוֹב
לִשְׁאֹוף לָרֵאוֹת
וּלְהַמְתִּין

כִּמְעַט הַכֹּול כְּבָר נֶעֱלַם
גַּם הָרֵיחַ
גַּם אֱמוּנָה
שֶׁעוֹד יִהְיֶה כָּאן טוֹב
וְנַחֲזֹר לָגוּר
בִּמְדִינָה שְׁפוּיָה