יושב על קצה הכיסא
ציפורים לבנות סביבי
אני לא מצליח לחשוב או להבין,
מה הציפורים רוצות ממני

הן משקשקות את המוח שלי,
מ-רקה ל-רקה
אני עומד בצד ליד סדנת העבודה
ומסתכל בעובדים עוברים
הם מביטים בי ברחמים כי אני לא עסוק,
כי אני חסר תועלת
הם מתכננים לי במוח שלהם עיסוק

השמש צונחת, אבל היא גבוהה
האוויר חם ואני לא עומד ב-צל
הם חושבים שאני טיפש שאני לא עומד ב-צל
אני אוהב את השמש,
צל יש בכל מקום וכל החורף
אני מה שנקרא "הצבר השזוף והחזק"
גם הם צברים שזופים חזקים,
אבל הם עסוקים ואני לא,
זה מה שהופך אותי לגלותי

באמת שאני לא רוצה הביתה,
אין לי מקום אחר, דבר לא מחכה לי בבית
אבל הם גורמים לי להרגיש כאילו זה לא המקום שלי,
למרות שאני מרגיש אותו שלי בכל רמ"ח איבריי

אני לא רואה עתיד, טוב לי עכשיו.