אתמול הייתי בהלוויה של החבר הכי טוב שלי, גאיוס האוזלר.
אשרי האדם שגאיוס חבר שלו. מה צריך אדם יותר מאשר חבר שהדבר
הרע היחיד שאפשר לומר עליו זה, שהוא היה טוב מדי?
גאיוס היה אדם חיובי מאין כמוהו, רודף צדק מהסוג שאין כבר.
השמאלניות שלו משתרבבת היטב עם אהבתו להיסטוריה.
אהבת הזולת והאדם אפיינו אותו יותר מכל, הוא התנדב שעות אצל
נכים והם החזירו לו אהבה עצומה.
גאיוס היה טוטאלי. הוא נתן את כל כולו, בלי לבקש תמורה. הוא
כעס על עוולות חברתיות ועל חוסר צדק, ולחם במוסריות כפולה
ובחתרנות פוליטית. לפעמים הוא אהב יותר מדי. וכך הוא כתב בעמוד
הפייסבוק שלו:
Gaius Hauzler   ‏19 בפברואר‏ ב-‏7:13‏  
"חשוב לי להיות אדם ישר, אף פעם לא היה לי נוח לשקר לאחרים
ובאמת לא שיקרתי יותר מדי במהלך חיי.
כמובן שכן שיקרתי קצת, סה"כ אני אנושי אבל באמת שלא הרבה.
אז בסופו של דבר מה אני, אולי טיפוס הגון אבל גם לפחות קצת
(אני מקווה שזה רק קצת ולא הרבה) נאיבי?"
הוא היה נאמן מאוד, לחברים שלו לעקרונות שלו ולבת הזוג. הוא
חבר טוב ולבבי, מלא אנרגיות וגם חמלה ואנושיות אין קץ. פשוט
טיפוס הגון.
אני מכיר אותו כבר עשר שנים ופעם אחרונה נפגשנו רק שבוע לפני
שהוא מת.
יותר מכל גאיוס ייזכר בתודעה שלי בתור אדם אנושי, אכפתי, נאמן
ובעל שכל ישר.

גאיוס בשבילי הוא המענטש האחרון.
יהי זכרו ברוך.