אסנת אינציגר-אלון / געגוע |
לאור שחר בוקע מבין עננים,
מאיר נשכחות ופינות חשוכות,
נובר בנימיי ובעורקיי.
קולות מן העבר בי זוכרים
אהבה פועמת ברקותיי בחוזקה
כאילו הייתה הוויה תמימה
למזכרת ימים.
והעצים בי צומחים והעלים
בי משתנים בגווניהם,
עד שבאה אהבה ומצמיחה
להם כנפיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|