הוא נשאר בודד על פסגת הקרח
לבד
כמו שיערה אחת על ראש קירח

מסביב מייללים הזאבים
ארוחה ממנו הם רוצים
אבל הוא אדם שבע קרבות,
הוא יודע איך להתגונן
וגם לתקוף
הוא יורה בהם בחץ וקשת
הם נופלים מתים כמו עלי שלכת
הכול טוב וזה ברור,
שהם לא יוותרו
תמיד באים עוד ועוד
למלא את מקום המתים
כל המתים נשפכים לבית הקברות
ובית הקברות אינו מלא
רק גופות צפות בים
ואוכלים אותם דגים
שיניים קטנות, עיניים בוהות
ופה שלא משמיע קול
את הדגים אוכלים השחפים
אני אוכל פרות קדושות
זה טעים על הגריל
בעיקר עם חריף
ובצל
אפשר כמובן להוסיף גם טחינה
או לאכול את זה עם שקשוקה
כך או כך - זה די טעים,
בפיתה בוכרית
אם תרצה תיקח ביס
וכדאי תשתה גם בירה
אל תגיד שלא נראה לה,
נראה לה, כן, ועוד איך,
היא רק לא מודה
כי היא חושבת שהיא בובת שעווה
ככה חינכו אותה ברוסיה
לב קר וקפוא, לא מראים רגשות,
לא מדברים מה שהולך בראש
אבל בחדרי חדרים הולכים מכות
השכל עם הרגש
נופלים שניהם, פצועים, שתותי דם
וככה רוסיות אוהבות
אהבה ומוות הולכים אצלן יד ביד
בעיקר בלילות ירח
כשהרוח מתייפחת
זה מרגש, זה מחרמן
וזה מזכיר כישוף
כמו השושלת מלפני מאות שנים
כשהמכשפה הייתה רוקדת
בגשם עירומה
והברקים היו מכים סביב
ורעמים ממרומים, חושך ומהומה
חושך על פני תהום כמו ראשית הבריאה
כשהכול היה טרי ולא היו פקידים,
שאומרים איך עושים
הכול היה פרוץ לכשפים
אפשר היה לעשות דברם בזויים
סקס ומוות, אהבה ותשוקה,
כולם כאחת
כמו חתימת דם על מכתב
כזה שלא נשלח
הרוחות הרעות היו יודעות הכול
על העור הן היו חותמות
בכווית קור
והפטמות היו עומדות
מיצי תשוקה ניגרים על הירכיים
הלבנות, הקרות,
שתמיד מתאוות
שחושקות כמו החיות
כמו איילות שמקפצות
ברגליים חזקות
שותות דם מעיינות.