הרגל שלו הייתה עקומה, אבל זה לא מנע בעדו לצעוד מרחקים וגם
לבעוט במי שצריך. הרבנים אמרו לו שהוא צריך להתחתן, אבל הוא
ידע כמה נשים רעות, להתחתן זה כמו להיכנס לגיהינום מרצון. אז
הוא החל לזגזג, השיר "סימפתיה לשטן" של הרולינג סטון התנגן לו
בראש. לא פלא שהשטן הפך שטן, כל מלאך שמגורש מגן-עדן - הופך
לשטן. הוא היה חמור גדול, שותה ומעשן ולא אכפת לו מכלום, אבל
אבא שלו היה חמור גדול יותר - מנסה ומשתדל לרצות את מי שניצלו
את תכונת הנתינה שלו. הוא לא ידע מי היה אבא שלו, אבא שלו היה
תעלומה, למרות שהכיר אותו כל חייו. הוא עצמו היו לו עיניים
ואוזניים והוא הביט ושמע ובעיקר למד, כמו שנאמר -"מי הוא החכם
הלומד מ-כל אדם", גם מטעויות, בעיקר מטעויות. הוא שאף אוויר
ושאף את כל הרעל של העולם, כי זה מה שיש. לא פלא שהראש שלו הפך
ככה, כי הריח של העולם הוא ככה. כשניסו לנצל את טוב לבו וחסדו
והנתינה האינסופית שלו בעולם הזה - הוא יצא למלחמה ועטה על
עצמו כלי נשק, הוא ידע שיספוג פגיעות, אבל זה לא היה אכפת לו,
אפילו מהמוות לא פחד והמוות תמיד בא לבסוף. גם הרוצח מיקי
מהסרט "רוצחים מלידה" וגם גדולי המקובלים אמרו שהעולם הזה
אשליה וגם שלמה המלך בעצמו החכם מ-כל אדם אמר שהכול הבל הבלים,
ואם הם אומרים - הם יודעים. אז מה לעזאזל משהו משנה משהו?
כשאני רואה אדם שנראה לי שלילי - אני לא מכיר אותו, אני לא
יודע מה מניע אותו ולמה הוא מתנהג ונראה כמו שהוא מתנהג ונראה.
אני עלול לשפוט אותו מהנקודה הצרה ביותר שלי במוח בחמש שניות,
אבל אם הייתי יודע הכול, כמו אלוהים, (כי האדם עצמו לא יודע),
הייתי מגלה את כל עברו אפילו רק בגלגול הזה, מה הוא עשה ומה
נעשה לו ולמה, ואולי הייתי חושב עליו אחרת. אבל אני לא אלוהים,
וכשמישהו פוגע בי בלי סיבה - אני דופק אותו עד העצם, כמו חיה.
אולי זה מגיע לו ואולי לא, אבל בתור בן-אדם אני מתנהג כמו
בן-אדם. ויותר מזה - יש את מידת הגבורה - דין ומשפט, ויש יש
מידת החסד - נתינה ללא גבולות, אבל מידת התפארת היא המטרה -
לאזן בין מידת הגבורה לבין מידת החסד. כי הרי אדם לא צריך לתת
בלי חשבון את רכושו, כספו ועצמו ולא יישאר לו ולעצמו כלום,
התורה עצמה אומרת שזה לא נכון. אבל גם גבורה לבד היא לא נכונה
ויש מקום לאיזון עם מידת החסד. |