עננים חלפו לעוף מעל בית הקברות הזה
העיניים שלי היו באדמה ושום דבר מלבדה
הוא נולד כמו תינוק מרשרש לאורה של השכינה
מפרפר חרש חדוות חיים מאופקת
הוא לא ידע שצופים בו
גם אני הייתי שם בין כל העיניים
והגשם שהמטרתי היה זיכרון רחוק,
של תפארת ומים
והוא קם כאילו מצפים לו
כאילו ימטירו עליו חסד משמיים
אני ידעתי שלא כך,
כי יגדעוהו שבעתיים
והוא ניבט כגוזל מגשש,
אדמה, אימא ומים
ובשמיים התנדנד המגלב,
חומד לצאן ומשתעשע עדיין
ידעתי זאת ולא היה לי ספק,
כי יאכילו אותו בינתיים
אך הוא יאכל גם טעם כאב,
אשר ינסוהו משמיים.

חסרה הייתה לו כף יד,
לכן הוא לא היה יכול לדבר
הוא היה בולע מים ויין ומיצי מרה
מפלבל בעיניו כאילו האישונים
עלו מעלה אל הארובות
חסרה הייתה לו כף יד שמאל
וזאת משום שהיא נלכדה בגלגלי שיניים
של המפעיל הכול יכול,
על בארות המים
והיה מסתיר את ידו החסרה
בבגדים בין שכבות בגדיו
ואומר שהיא שם כי קר לה נורא
ולא אמר כמה היא חסרה
על ראשו מגבעת משולשת
ובידו כתמי דם טריים
על אוזנו תלויה מצנפת
ללילות החורף הקרים
ואם הלך - לא שב
ואם שב - לא הלך
כי תמיד דרכו הייתה הבית
ונבצר ממנו לבנות מבצר ללבו
את רעות הרוח היה דוחה,
ביין טרי מהפונדק
ואת בטנו היה משביע,
בבשר טלה רך
אך את לבו לא השביע מעולם
ולא הרווה חסד
כי לא ידע אהבה מימיו
ולא ידע מרקמה, תחושתה וניחוחה
על כן לבו מעולם לא נשבר,
ש-כן מעולם לא היה שלם
והיה רוקד על קברו כאחוז תזזית,
כאילו דבר לא תם,
ש-כן מעולם לא החל.