השתיקה שלך חותכת בי אלפי חתכים
לאן נעלמו ארבע שנים?
ארבע שנים שאהבת אותי, שהצחקת אותי,
שעשית הכול למעני
ארבע שנים בהם טיילנו, שכבנו, אהבנו
ארבע שנים בהם גיליתי לך את סודותיי,
את עולמי הפנימי, את כולי
ארבע שנים בהם היית כל עולמי,
בהם זכיתי להכיר אותך מבפנים,
בהם גיליתי נפש חכמה, רגישה וחזקה
ארבע שנים בהם ידענו האחד את השנייה,
ולבשנו זו את זה כמו כפפה
ארבע שנים בהם הכרנו כמו אח ואחות,
אהבנו כמו מאהב ומאהבת,
חיינו בשיתוף כמו זוג נשוי
ארבע שנים שידעת הכול עליי,
ידעת לפי נימת קולי אם משהו לא בסדר איתי
ארבע שנים שהיו גם משברים,
בהם הייתי בוכה ואתה היית יודע להרגיע
ארבע שנים בהם ריפאתי את פצעיך ואתה את פצעיי
ארבע שנים בהם הוכחנו זו לזה שיש עוד אמונה בחברים
ארבע שנים של אהבה ללא תנאי, בגוף ובנפש,
בטוב וברע...
כולם הלכו, כולם נמוגו ברגע,
רגע אחד מקולל
בו החלטת לשכוח אותי...

ופתאום ריק
כאילו הוציאו לי איבר מהגוף
כאילו שלפו לי את הנשמה או הלב
פתאום אתה זר, כאילו לא מכיר אותי,
כאילו לא היו ארבע השנים,
וזה כואב כאילו דוקרים אותי
ופתאום אין אתה,
אני מדברת אתך, אבל אין גישה ללב שלך
ופתאום אתה לא אתה,
הפכת למישהו שאני זרה לו,
שהוא לא מכיר אותי, שהוא לא זוכר אותי,
שהוא לא מרגיש אותי כמו פעם
בכל נימי נשמתו
וזה כואב, אהובי השוכח,
זה כואב כאילו עלה באש חלק מעולמי,
חלק יקר ואהוב שחלקנו ביחד
ופתאום הוא איננו

הימים ריקים כמו מישור קרח בלעדיך,
והלילות כואבים ובודדים כמו מוות.