כשהוא עולה השמימה
כמו עוף גוזל
ואני לא למטה, אני עולה אתו
והוא כל-כך יפה גבוה כמו מלאך
וכל השמיים נפתחים ונסגרים עליו
ואני יודעת שהוא בא במקום הנכון בזמן הנכון,
לעשות את מה ש-רק הוא יכול לעשות
ואף-אחד לא יכול לעשות עכשיו,
את מה שהוא עושה עכשיו
וכל התנאים נכונים לו מ-את בורא עולם,
לעשות עכשיו את מה שהוא עושה עכשיו
ואני בוכה, כי זה כל-כך יפה,
כי זה מלא עוצמה, מטלטל ומפאר
ואני עומדת למרגלות ההר,
מול השמיים אליהם הוא פרח
ומוחא לו כף, ועוד כף, שתיים, כפיים
ועיניי דומעות ואני מתרגשת וכולי אושר,
על הרגע הנתון הזה,
בו נעשית היסטוריה בהתהוותה
אני בוכה, אבל לא מ-עצב, מ-שמחה גדולה
והוא פורח כמו מלאך גדול, כבד כנפיים,
פורש אותן רחב-רחב אל השמיים
וכבר הוא לא בן-אדם ולא אדם,
הוא מלאך, מלאך שלי בשמיים,
מלאך של כולנו.