למה נתתי לזה לקרות
איך נתתי לה זאת לחוות
לא הזהרתי, לא חשבתי אפילו
זה פשוט קרה
לא מאמינה
חבל שלא בכאילו


יש לה צלקת לחיים
כולה מלאה בפצעים
וברגשות אשמה כואבות
אני, זו אשמתי
עוולתי
נקיפות המצפון יושבות


איך הוא עשה לה כך
עם מבטו הרך
חיוך מזוייף, שבו לא הבחנתי
אולי מחשבה קטנה, שלעצמי שמרתי
לא חשבתי בכלל, קיבלתי אותו
האשמה -
אני זו


לא הייתה לה מודעות לכך
קנה אותה הבחור המחוייך
וזו אני, שלא חשבתי אף טיפה
אני האשמה הבלעדית
לא בדקתי יסודית
ביתי על כך לא ידעה
כך הנחתי לזה לקרות
בפשטות,
בלי סערות


דפיקות הלב, לא נותנות מנוח
לא יכולה מהמחשבות לברוח
למה, למה לא עשיתי דבר
לשים את תשומת ליבה
שתיזהר כשהוא לידה
אך לא ניתן לתקן את העבר,
וחבל