אפשר להרגיש את הקסם של ירושלים
וההתרגשות רק כשיוצאים ממנה קצת
ושוב חוזרים לחיקה.
תמיד רציתי להבין ולהרגיש את אלו הבאים עם הילדים
לחופשה בירושלים: "אנחנו עולים לירושלים"
והניצוץ הזה בעיניים.
אז חוץ מהשליחויות והחזרה לבית המוכר והאהוב
כל פעם מחדש, עכשיו מתוך הבית פנימה-
אני מרגישה את קודש הקודשים של ארצי.
בביקור של בית ילדותי שתמיד היה שם,
הזכות והכיף לחזור לאותו בית שלעולם
לא איבד שורשיו, והחיבוק שמחכה לי.
וקר...בגוף, אך בפנים נעים.
כי אין על חורף ירושלמי
וגשם על האספלט
לאור מנורת הרחוב
ומיליוני נוסעים שרואה מהחלון
שצמוד לבית הכנסת הגדול.
ואין על התחנה המרכזית הישנה והאהובה,
בה ניגוני ברסלב צוהלים משתלבים במנגינת הפסנתר.
תמהיל מתוק של כל עדות ישראל
ושל כל המגזרים הקיימים
סביך מצוין קטן ואפילו מחיטה מלאה
בהגשה אישית שמוכן בחרדת קודש
מחיפאי לשעבר לירושלמית לשעבר
ואת זה שצריך לזכור לשמור את העודף ביד
כי תמיד יש פה למי לתת.
רכבת קלה ואחת ישראלית
אוטובוסים בלי סוף וגשר אחד מנצנץ
בגוונים המבשרים גאולה.
אני עייפה אך נפשי שמחה,
בלב אני לנצח ירושלמית גאה.
-
16.12.2019 |